בוקר אחד התעורר המשיח וכל העולם חייך אליו. נקצר ונאמר שהוא
קם ממיטתו, צחצח את שיניו, לבש את בגדיו, אכל את ארוחת הבוקר,
והוציא את "אי הא" ה...כלב שלו לטייל, לאחר מכן הלך לצבוע את
"סוברו" בלבן.
"סוברו" שבדרך כלל התנגד לצביעה, והיה מפעיל לחץ פיסי מתון על
מנת להתחמק ממנה, היה גם הוא רגוע היום ונתן למשיח לצבוע אותו.
הוא ("סוברו") אף פעם לא הבין למה זה טוב - מה רע בחמור אפרפר
עם כתמים שחורים בצוואר, הוא אישית היה מעדיף לחמצן לבלונד,
אבל עם משיח אף אחד לא מתווכח, כל אחד והשגעונות שלו.... כך
שקע לו "סוברו" בחלומותיו, ולא שם לב איך עברו השעות, שעה ועוד
שעה, ובסך הכל שעתיים.
משיח נח מהצביעה והתכונן להעביר את יומו בלא לבוא ולא לטלפן,
אך בעודו שוקע בהרהורים ובחישובים על המצב הסוציאל-דמוקרטי
בדרום מערב טקסס לאחר רצח קנדי ובהשפעת החור באוזון, הקפיץ
אותו צלצול הטלפון, הקול שדיבר אליו היה חד ועניני: "הבוס קורא
לך ומבקש שתתייצב אצלו ב-12:33 בדיוק". משיח זיהה את קולו של
מיכאל וצחק: "מיכי, מה קרא מה הדרמטיות", מיד נשבר הקרח והם
גלגלו שיחה. כך עברו להם השעות.
משיח לא שם לב לזמן הנוקף, והגיע אל הבוס באיחור קטן של שעה
וחצי, בדיוק. "איחרת", אמר הבוס. "מצטער", ענה משיח, "אבל היו
פקקים, כל הכבישים היו מלאים, והעלייה קשה במיוחד ל'סוברו' -
שהוא מודל די ישן, יומיים לפנה"ס למנייננו וגם..." "או קיי",
קטע אותו הבוס. "די עם התירוצים, אני צריך אותך. הגיע הזמן".
שאל המשיח: "מי? מתי? מה?" "אתה!!! מחר!!! למטה!!!" ענה הבוס.
"מחר המשיח יבוא". משיח הבין את המסר והלך לדרכו, ובדרכו החוצה
זמזם תוך כדי זיוף קל ושיבוש את המילים: "משיח יבוא, משיח גם
יטלפן", עלה משיח על "סוברו" וחזר לביתו להתכונן ליום המחרת.
הבקר הפציע והשמש שחדרה מבין התריסים סינוורה את משיח, הוא
ניסה להתהפך במיטתו אך פתאום נזכר: "זה היום". מיד קם משיח
ותוך חמש דקות, שלושים וארבע שניות ושש מאיות הוא כבר היה על
"סוברו", שילב לראשון ויצא לדרך. יצא משיח לרחוב רכוב על
"סוברו", שלף את שופרו והחל לתקוע בו. לאחר מכן הוציא מגפון
ישן שמצא בביתו והחל לקרוא: " בן דוד בא! בן דוד בא!".
מיד החלו צעקות: "שששששקט...אי אפשר לישון פה..." "שבע בבוקר
ואיזה רעש", ועוד קיתונות של עלבון.
משיח, הידוע בסבלנותו שהיתה למשל ולשנינה בכל העולם במשך אלפי
שנים, לא התייאש, יצא אל הכביש הראשי, תקע בשופר וצעק: "בן דוד
בא! בן דוד בא!"
מיד החלו לצפור לו מאחור: "יאללה זקן, תזוז", "נו תיסע מהר
יותר". משיח שמר על קור רוח ולא הגיב. ואז שמע "חמור לבן, חמור
לבן, עצור בצד". מיד עצר משיח את "סוברו" ונעמד בצד הדרך. שוטר
אחד יצא מרכבו ולאחר בדיקה קצרה נתן לו דו"ח על נהיגה איטית
והפרעה לסדר הציבורי. מילא השוטר את הדו"ח:
שוטר: "שם?"
משיח: "משיח".
שוטר: "משפחה?"
משיח: "בן דוד".
שוטר: "משיח בן דוד, במה אתה עוסק?"
משיח: "משיח בן דוד YOU KNOW... - משיח כאילו..."
השוטר לא שעה לתחינותיו של משיח ונתן לו את הדו"ח.
משיח המשיך בדרכו כשהוא מכריז ואומר: "בן דוד בא, בן דוד בא".
היו כאלה שהתעלמו ממנו, היו כאלה שזרקו לו שקל, קבוצה של
תיירים הצטלמה אתו, ואף אחד לא הבין מה הוא רוצה בדיוק.
הוא ניסה להסביר שהוא המשיח שחיכו לו כל-כך הרבה זמן, אבל
לאנשים לא היה זמן להקשיב לו. כך המשיך וניסה להסביר, אבל זה
לא עזר.
בשעות אחר הצהרים כבר החל הייאוש לזחול אל ליבו של משיח, לפנות
ערב כבר היה תשוש וצרוד. וכשהחלה הלבנה לזרוח, הלך אל הבוס
והתלונן: "הם לא מבינים מי אני ומה אני רוצה, הם אפילו לא
התייחסו אליי". נאנח הבוס ואמר: "אולי הם עדיין לא מוכנים".