האיש עם המכחול מתחיל לצייר אותה יפה ועצובה
על רקע  המדרגות האפורות של בניין העירייה
השמש שמנמנמת תורמת לציורו זנב של להבות
הילדה עוד מחייכת אך הוא מצייר לה גם דמעות

ואוטובוס שמגיע מוריד אל המדרכה תייר
שהגיע להביט בקור רוח על מה שכאן נותר
הוא ממלמל: "יהיה בסדר" לעובד ניקיון
כשהוא מחפש בכל אי הסדר שברים של היגיון

בין צעיר לצעירה מרחף שם המבט
הם לא ממהרים לדבר במקום שבו הכל קורה לאט
אבל בהמשך הכביש הוא לוחש לה מילים שרק היא תבין
מחר הם יספרו שמשהו עוד צומח בכיכר רבין

ורובין הוד מגיע הוא גנב מהעולם קצת צחוק
הוא הביא לכאן בשפע אבל הקונים עומדים מעט רחוק
על הספסל יש זכר לתפוח אומרים שהיה מעץ האמת
ולי נדמה שכולנו נוגסים בו עוד מעת לעת

מישהו בא עם משקפת ומצביע על כוכב
כשהוא מוריד אותה לרגע אני מגלה בכי בעיניו
אני לא מאשים אותו לבטח גם הוא רוצה לברוח זה ברור
אבל השכירות באיזור די טובה
ואור הנר בא  פעם בשנה לביקור

אני לקראת חצות נוסע וחושב במכונית
זו עצירה שאני לפעמים עושה רק לשמור על הזווית
שיהיה לי משם גם זיכרון של שני אוהבים שהתחילו בצער ובמסתורין
מחר אני אספר שמשהו עוד צומח בכיכר רבין