[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא השכיב אותה על ספה מנומרת שעמדה באמצע החדר הביט עליה
ואמר: אל תזוזי אני מתחיל.
הוא נטל בידיו את המכחול ,הביט על הבד שהיה מונח מולו וכעבור 5
דקות החלה להצטייר עליו דמותה של נערה כבת 18 עם גזרה דקיקה
ושער שחור ארוך, הוא עבר בעדינות על הקווים וחיזק אותם, ואז
החל למלא את חלל גופה בצבעים חמים שהזכירו לו את השקיעות שבילה
עם אהובתו לשעבר על המרפסת של הביתן מעץ אשר היה פונה לים. הוא
היה כבן 30 והיא נערה צעירה כבת 19 , בעלי כסף ותהילה ,האהובה
הייתה דוגמנית מצליחה והוא מנכ"ל בחברת פיתוח תוכנות מחשב
מתקדמות. הוא לגם מכוס המים שהייתה מונחת ליד קן הציור ונזכר
שוב באותם לילות החורף הקרים אותם היו מבלים יחדיו, במיטה
המוצעת סדיני סאטן בצבע בורדו, ערומים ,מכוסים בסמיכת פוך חמה,
הוא היה מתחיל לנשק אותה, תחילה על השפתיים ואז היה יורד מטה
לצוואר ,לחזה ,מרגיש את פעימות ליבה בעוד הוא ממשיך מטה ומטה
רק כדי לשמוע אותה גונחת בעדינות ולוחשת את שמו תוך כדי.
"אמרתי לך לא לזוז" גער בנערה ששכבה על הספה , הוא המשיך
לצייר, ובעודו עובר על קווי הפנים העדינים  שבציור תהה בליבו
מה היה קורה לו היו נשארים הוא ואהובתו ביחד לחיות חיי אושר
ועושר עד עצם היום הזה, הוא נזכר ביום פרידתם, יום קיץ שרבי,
הוא חזר מהעבודה במיצובישי של החברה, נכנס הביתה וראה אותה
אורזת מזוודות גדולות במהירות, הוא לא אמר מאומה, והיא פשוט
ברחה מהבית כרוח סערה ולא חזרה יותר.
הוא הביט בנערה ששכבה מולו על מנת ליצור אחידות מושלמת בין
התמונה שצייר למציאות ששכבה מולו והחל לשאול את עצמו מדוע לא
דיבר. לא צעק. לא ביקש שתישאר, לא לקח אפילו מספר טלפון של
המלון בו שהתה, לא טרח לחפש אותה גם כשראה שלא תחזר לעולם
.לפתע התנער מהזיכרון חתם על הבד והגיש לנערה את בגדיה. הנערה
התלבשה וניגשה לקן ,היא הביטה בציורו בעיני החתול שלה ולאחר 10
דקות של התבוננות ובחינה ממשוכת של התמונה ניגשה אליו ,הביטה
לו בעיניים ואמרה :"הציור הזה בכלל לא דומה לי". הוא התרגז
ונתן לה נאום  שארך לפחות חצי שעה על האומנות ,לאחר מכן רץ
מייד לחדר השינה הוציא מארנקו 300 ש"ח הביא אותם לנערה וסגר
אחריה את הדלת. הוא חזר לחדר העבודה והביט ממושכות בציור ,לאחר
מכן הביט גם בצירים שעל הקירות, על כולם הייתה מצויירת אותה
הדמות, בחורה גבוהה וחטובה בעלת גוף לבן כשלג ,שער שחור חלק עד
הכתפיים ,עיניים ירוקות גדולות והילה שעוטפת את גופה. היא
נראתה כמו מלאך שטני ,בחורה סקסית עם מבט תמים בעיניים, היא לא
הייתה דומה כלל וכלל לאף בחורה שהכיר ,היא הייתה השלמות
בהתגלמותה ,עומדת בגאווה על תל החורבות אותו השמידה במו ידיה.
הוא הכין לעצמו כוס תה והתיישב על הכורסא בסלון, הבחורה הזאת
בתמונה הייתה כל עולמו ,כל רצונותיו הכמוסים ,כל פחדיו הנסתרים
וכל תשוקותיו ,היא חתמה איתו חוזה שכירות על תת המודע שלו ולא
היו לה שום כוונות להתפנות עד אשר תשיג את מבוקשה. הוא לגם
מהתה ,הוציא סיגרית נובלס מהחפיסה שהייתה מונחת על השולחן,
והחל נזכר בהתפטרותו מהחברה בה עבד, מסירת המיצובישי היוקרתית
לידי המנהל, הטיסה למזרח הרחוק והחזרה לארץ ,הוא שאל את עצמו
בראש "למה?" ,עצם את עיניו ונרדם.
לכשהתעורר ,פקח את עיניו והביט בשעון הקוקיה שהיה תלוי על
הקיר, השעה הייתה 6 בבוקר, הוא יצא אל המרפסת הקטנה ובהה
בפסטורליות של בוקר תל אביבי טיפוסי שהתאפיין בעיקר ברעש
המכוניות העוברות ,קללות הנהגים וצחנת משאיות הזבל שפינו את
האשפה. הוא ניגש אל המקרר והוציא את קרטון החלב ,לגם ממנו מעט
והלך לחדר השינה בתקווה לתפוס עוד תנומה קלה לפני שיתעורר שוב
מרעש הילדים שילכו לבית הספר בעוד כשעתיים.
הוא התפשט ונשכב על המיטה שהייתה מוצעת בסדינים שאותם לא החליף
כבר 3 שבועות והתכסה בשמיכה דקיקה ,הניח את ראשו על הכרית ועצם
את עיניו. בראשו דיברה אליו הבחורה מציוריו: "למה נטשת אותה?"
"למה עזבת את החברה אידיוט! אתה מרוויח 1000 שקל בחודש
מחלטורות שגם אותן אף אחד לא מעריך"
"אתה ניזון מהעבר! קום! חלפו 10 שנים! מי תרצה אותך כעת? אין
לך כסף, אתה חי בערמת זבל ששקדת עליה בעצמך כל כך יפה במשך כל
השנים האלה!" "לא יוצלח!" "טיפש!" "בן למשפחת אצולה מזיכרון
יעקוב ,לא פלא שהם העיפו אותך כשחזרת מהודו בגלימה לבנה עם
אקסטות בכיסים וטענת שאתה אחד ממשיחי אלוהים ."הכל היה פתוח
לפנייך, תעודת הצטיינות בתיכון, קורס טייס, מיליונר בתחום
ההייטק, אהבה, תהילה ,כמו בתולה תמימה סגרת בפנייך הכל, נעלת
את הדלתות עם חגורת הצניעות שלך, הפכת לטפיל, לג'וק, כלב נטוש
שמסתובב ברחוב עד שמוצא את גאולתו במשאית הזבל שדורסת אותו
ומשאירה כתם שחור ומרוח על הכביש. ומה עכשיו תגיד לי הא? בן 40
חי כמו ילדים בני 25, לא כסף, לא אישה, לא ילדים, זהו....עכשיו
זה רק אני ואתה עד הסוף המר".
הוא התעורר בבהלה בעוד זיעה קרה שוטפת את פניו רץ למקלחת ושטף
את פניו במהירות. הוא הסתכל במראה ,במראה נגלה אליו גבר בעל
שער שיבה וזיפים, קמטים של חשיבה ומבט תמוהה בעיניים. הוא יצא
מהר מחדר המקלחת ארז תיק עם בגדים ומברשת שיניים, לקח את
הארנק, יצא מהדירה וסגר אחריו את הדלת.
הוא הלך לתחנה המרכזית של ת"א ,עלה על האוטובוס לאילת ,התיישב
בכיסא ונרדם, הפעם לא ראה שוב את אותה הדמות אשר ליוותה אותו
בחלומותיו מאז נסיעתו להודו, אלא חלם על חקלאי צעיר שזורע את
שדותיו ומשקה אותם, ומתיישב לחכות ליבול, החקלאי נרדם
וכשמתעורר נדהם לגלות כי השדה כולו מלא תבואה ופורח, החקלאי
נכנס לביתו וחוזר לשדה עם להביור גדול, הוא מבעיר את השדה ואת
התבואה ושוב נרדם לצד השדה הבוער.
הוא התעוור כשהשמש החמה של אילת הכתה בעיניו ,הוא ירד
מהאוטובוס וקנה לעצמו משהו לאכול באחת המעדניות ,הוא עישן את
הסיגריה האחרונה שהייתה בחפיסת הNOBLESSE   ובעוד הוא הולך
לחפש פח אשפה לזרוק את החפיסה שם לב כי כתוב שם: "איזה עלבון"
ברגע שקרואים את התווית הפוך. הוא חייך בזווית הפה, זרק את
הקופסא ועלה על האוטובוס המקומי. הוא ירד כעבור כ20 דקות ומצא
את עצמו ליד מסלול של תיירים בהרי אילת. הוא החל ללכת על
המסלול בעוד הוא מנסה לעבור באלגנטיות קבוצות הומות של תלמידי
בית ספר שיצאו לטיול שנתי, "כל כך הרבה חיים ,כל כך הרבה
בזבוב" חשב לעצמו, הוא הגיע אל הר הצפחות ועלה על הפסגה ,ממנה
נשקף לעיניו הנוף המדהים של אילת, עקבה וסיני, הוא התיישב על
ההר לצד הנערה אותה היה מצייר שוב ושוב. הם ישבו שם יחד וצפו
בשקיעה ולכשהשמש שקעה ,נישקה אותו הנערה ואמרה לו בקול עדין אך
סמכותי:" עכשיו אתה לבד" וכהרף עיין קפצה מהצוק ונעלמה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה חסה?
כי אתם לא
פתאטיים עד כדי
אכילת פסטרמה
דלת שומן!



חסה והפרסום
בחוצות העיר


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/8/01 0:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל גורביץ'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה