מיטל שטיבל / זמן ללכת |
ואתה ליטפת.
אני פגעתי,
ואתה נשארת.
כשהייתי צריכה -
היית שם בשבילי,
ולא ביקשת שום-דבר בתמורה
רק מפני שאני - אני.
ועם כל הצער והמכאוב,
הרגשתי שאני לומדת לאהוב.
אתה הערצת אותי, ממש על סף סגידה,
כשאני חשבתי על בגידה.
ואיני יודעת למה אני שונאת אותך,
ואני שונאת את עצמי על כך.
ולכן אאחל לך אהבה אחרת
יותר טובה ומאושרת,
כי לא מגיע לך לקבל את אהבתנו החולה והמיוסרת.
זהו זמן ללכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|