פעם היה גמד שקראו לו טם-טם, והוא היה נמוך. כל פעם שהוא הלך
על מדרכות הוא פחד ליפול.
פעם אחת, הוא הגיע למדרגות, אבל הן היו גבוהות מדי, אז הוא
ביקש מהענק ששמו פו-קד שיקח אותו על הגב.
הענק הסכים, אבל אחרי שהענק העלה את טם-טם בכל המדרגות, הוא
ביקש ממנו טובה: "לטף לי את הגב, כי הוא כואב." טם-טם ליטף
לפו-קד את הגב, ולענק כבר לא כאב. אבל לענק הייתה עוד דרישה!
הוא רצה שטם-טם ינשק לו את הגב. הגמד נבהל, כי הוא לא רצה לנשק
את הגב השעיר של הענק. אז הוא ברח במהירות והתגלגל בכל
המדרגות. כשהוא הגיע למטה, הוא ראה שכל המכנסיים שלו מלאים בדם
ובשתן (פיפי). הוא בכה.
ופתאו, משום מקום, באה אימא אדמה! הגמד ביקש ממנה עזרה, ואימא
אדמה שהייתה חמודה, אמרה לטם-טם: "כן גמדון קטנטון, אעזור לך!
אבל רק אם תקנה לי בורקס." הגמד קנה לאימא אדמה בורקס, ובתמורה
היא הביאה לו טלוויזיה צבעונית עם ערוץ אחד: פוקס קידס.
הגמדון ראה רובוטריקים, סוויט ואלי, ואז הגיעו המורדים! הגמדון
ראה את מיה ושם לב שבמכנסיו בליטה קטנה. הוא בכה (ההמשך שונה
מכיוון שזהו סיפור ילדים, והם עוד לא יודעים מה זו זיקפה).
אבל הוא הבין שזו רק בננה שנפלה מהשמיים ונכנסה למכנסיו, אז
הוא נרגע. הוא כיבה את הטלוויזיה והלך לטייל. בדרכו הוא פגש
גמדה. היו לה שתי קוקיות שיצאו מהן שוונצים. הגמד טם-טם צעק:
"ילד-הה! יש לך שוונצ! חיחיחעחעחעחוחעחעהחכחחעע" הוא צחק
בפראות, עד שהייתה לו בועת נזלת באף. הגמדה החמודה פוצצה את
הבועה וחייכה. היא ניגבה את השמוכטה על הקיר ואז הכל היה בסדר.
היא אמרה לגמדון: "רוצה שוונצ?" והגמד אמר לה: "כן, ילד-הה,
אני מאוד מאוד רוצה שוונ..." ואז הוא הקיא. הגמדה הביאה סחבה
והחלה לנקות. אך אבוי! על הסחבה היו פשפשים! טם-טם וילד-הה
החלו להתגרד במרץ.
אחרי שהם התגרדו שעה ועשרים ושלוש וחצי דקות, לטם-טם נפלה
חתיכת עור. הוא החליט לצבוע אותה בצבעים עליזים ולתת אותה
כמתנה לאימא אדמה.
גמדה הביאה אדום, וטם-טם הגמדון הביא שחור. ואז גמדה
אמרה:"שחור זה לא עליז! זה פיחס." "אבל אני אוהב!" אמר גמדון.
גמדה דרכה עליו. הוא בכה.
טם-טם לקח עוד פיסת עור וזרק על גמדה. היא משכה לו בשיער
ובטעות הפילה לו את הראש. הוא לקח צלוטייפ והדביק חזרה את הראש
וירק שמוכטה על הגמדה. השמוכטה נפלה על שיערה של גמדה וזה יצר
ראסטה. טם-טם, שתמיד יש לו הבחנה דקה, אמר: "אה! יש לך ראסטה."
מרוב שוק הגמדה נפלה על הראסטה, והיא נחתכה ונפלה על הריצפה.
שניהם בכו.
גמדון, שראה שילד-הה (או גמדה, מה זה חשוב) בוכה, אז הוא חיבק
אותה, ומאז הם חיו באושר ועושר עד שגמדון נמחץ על ידי פו-קד
הענק.


קרדיט לרותם, שכתבה יחד איתי את הסיפור.