שלוש בלילה
בתחנה אחרונה
מחכה לך
רכבות יוצאות מהרציף
אנשים בורחים
אל עולמות חדשים
ורק אני תקוע
בין תמונות שחור ולבן
עם כוס קפה אחת ביד
אני נראה כמו מישהו
שלא ישן שעות
ואת אמורה להגיע כול רגע
אולי תביאי איתך
חיוך שלא הכרתי
אולי, תנועה שתסחף אותי איתך
מתיישב על ספסל עץ
מועך את בדל הסיגריה על הרצפה
אני זוכר אותך
הרבה יותר יפה
ממה שיכלתי להכיל
עמדנו שעות ברחוב
חיכינו
שיהיה לנו מקום ללכת אליו
עכשיו בשלוש בלילה
אני רואה את עצמי הרבה יותר טוב
ואת כבר לא משהו
שאי אפשר לגעת בו
הכרוז מודיע שיש איחור
ברכבת שלך
אולי זה בגללך
אולי זה אני
אורות מרצדים מול עיניי
מלטפים אותי
ואז מפילים
זה לא שלוש בלילה כאן
זה רק בראשי
זוג יוצא מתוך בית הקפה ישר אל הרציף
השאירו הכול מאחור
עכשיו מתחילים את הספירה מחדש
היא מחבקת והוא מתרגש
יש משהו אמיתי
במציאות שלא הולכת לאיבוד
שלא מתרסקת אל הפחדים
אני מדמיין אותנו נוסעים אל בית קפה קטן
ואז אלי
ואז את אומרת לי
אם עוד פעם ניעלם, תחפש אותי
ואני בוודאי, אחייך
שלוש בלילה
ומרגיש יותר חי
מאשר בבקרים, עם האור הראשון
על הרציף הרועד מרכבות שמגיעות
ולא רציתי שיהיה לך רע
זה תמיד כואב, שזה כתוב על שמי
מזמין לעצמי עוד כוס קפה
עוד סיגריה
את אמורה כבר להיות כאן
עם מזוודה אחת, ותיק צד
יפה כמו שלא הכרתי מעולם
כן, שלוש בלילה בתחנה האחרונה
רחוק מכול התמונות
אורות של העיר משקיפים
אני יכול לראות אותנו קרבים
את יורדת, ומביטה בי במבט משתלם
ספגתי הכול, עכשיו אני מוכן להתמודד
אם מה שאת תשאירי פה. |
