מאבד את עצמי
נותן לפחד ולקור להשתלט
יורד גשם, קר לי אבל אני לא מרגיש דבר
הרגש כל כך נמחק בפנים.
אני עומד על גג הבניין, בשיער רטוב ונוטף מים, מעלי ברקים
וענני גשם שחורים, מתחתי רחוב סואן, אמצע הלילה, מרכז תל
אביב.
לא מוצא פיתרון אחר, לא יודע עוד מה לעשות.
המים שוטפים אותי, סוחפים את הדמעות, אני מרגיש טהור בפעם
הראשונה והאחרונה.
צעקות מכל עבר, הרעש עוטף אותי בשקט מחריש אוזניים, ורק אני
החירש היחיד בתוך הכל, אני לא שומע דבר מלבד את הנשימות.
פושט את בגדי וזורק אותם למטה, אין לי עוד צורך בהם.
מניף ידיי באוויר, הרוח חזקה ממני וקרה, וכה קר הלילה.
שואב אותי בשקט לתוכו, ללא צורך בהסברים, הוא מבין.
אני לא מבין למה אבל אני ממשיך לצעוד.
עוד צעד אחד ואני עף, עולה למעלה ונעלם
הכאב מפסיק, עיני נעצמות והרוח המאוושת מחרישה שקט באוזני,
עוטף אותי החום של גופי וידיי באוויר מונפות בפעם האחרונה נושם
את האויר של הלילה וצועק שכל העולם יישמע את הסוף
השקט חוזר ומהדהד
ואני כבר עף