שוב בוכה, ושוב בגללו. לא הייתי כבר בסרט הזה? אני די בטוחה
שכן...
הבכי לא זר לי, והמחשבות אתן מחשבות - כמה הוא אידיוט, ומגעיל,
וטיפש וכמה אני אוהבת אותו, השם שבשמיים, כמה שאני אוהבת אותו.
כל פעם כזו אני מגלה מחדש כמה שאני אוהבת אותו.
שוב אני גומרת שלושה גלילים של נייר טואלט בלילה אחד של חוסר
שינה. שוב אני כועסת על עצמי שנסחפתי, שוב, אליו. שלא למדתי
מעשרים הפעמים הקודמות. ושוב אני שואלת את עצמי - מתי אני אלמד
כבר.
ושוב אני יודעת, ששוב אני אחזור אליו, שוב בטוחה, שהפעם, הפעם
זה בטוח יעבוד, למרות ששוב לא השתנה כלום, ולעולם לא ישתנה.
ושוב, אני אשוב, אליו, ואל כל המעגל הזה.
ושוב נהיה מאושרים, והוא שוב יבטיח לי ששוב הוא לא יעזוב, ואני
שוב אאמין שהפעם, הפעם זה יעבוד. ושוב הוא יתרחק, ושוב הוא
ילך, ושוב אני אבכה בגללו, אתהה לי בשקט, אם לא הייתי כבר בסרט
הזה...