New Stage - Go To Main Page








הכאב הזה משגע אותי. ואני מקווה שהוא יעבור. אני לא רוצה
להמשיך לחיות עם הכאב הזה.
כולם אומרים לי שעכשיו אולי קצת כואב אבל זה יעבור, הכל עובר
בסופו של דבר, אבל עכשיו לא נראה לי שזה יעבור. הכאב רק מתעצם
ומתעצם ואני נקרע מבפנים.


אני מחכה ממנו לטלפון, למילה שתתן לי תקווה. אבל אני יודע שזה
לא יקרה. לא עכשיו. וכנראה שאף פעם.
קשה לי לעכל את זה.
הקאתי, בכיתי, נשכבתי על הריצפה, שברתי את הכיסא. נלחמתי בכל
כוחי ואמרתי לעצמי שאני יכול להיות בלעדיו. אני לא.


כל דבר שקורה ישר מזכיר לי אותו. שיר, סרט, תוכנית בטלויזיה,
אפילו פרסומת. אני מנסה לעצום את העיניים, להדחיק, להכחיש
ואני יודע שזה לא יעזור, שמתישהו, איפשהו אני אתפרץ אשפוך את
הכל החוצה.


מתוך "אז זהו" - http://stage.co.il/Stories/178189



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/9/04 15:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פנתר ורוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה