טעם ההחמצה

ואיכשהו היה לה שם בפה שוב את הטעם הזה, הטעם של ההחמצה. מה
שהיא לא עשתה, בכל הדרכים בהם פנתה, תמיד הוא עקב אחריה,
בקנאות בעלותית, הטעם החמוץ-מריר הזה, הטעם של ההחמצה,
הפיספוס.

דורית הייתה בעצם בחורה מוצלחת. "א פיין א שמקער", "חומר טוב",
הייתה סבתא שלה מתגאה בפני חברותיה במשחק הרמי השבועי. חבורה
של נשים, אלמנות, יוצאות אותה הארץ ואותה העיר בארופה של
ה"גולה".
והיא עשתה הכל די בקלות, בלי להשקיע. את הדרך ללימודים ריצפה
בציונים   גבוהים. אפילו פסיכומטרי היא עשתה רק פעם אחת, ולפני
המון זמן. חברות וחברים לא היוו בעיה, לא מול השנינות הטבעית
שלה וההתפנקות החתולית. לאחרונה גם אחותה בת הטיפשעשרה הראתה
סימנים שהיא עוזבת את אזור המריבות ועוברת למצב של תיקשור עם
האנושות.
כשהיא  ישבה חשבה עמוק, נדמה היה לה שסופסוף היא מזהה את שורש
העניין. את המקום בו הופיע לראשונה ה"צרה" הזאת, וזה בעצם
בשורש האושר.
כמו כל דבר בחייה, בדיוק בזמן המתאים, הוא הופיע, והיא הרגישה
כמו נסיכה על כנפי החלום. הכל היה בדיוק כמו שצריך-ההתחלה
הייתה מלאת לבבות, סרט אמריקאי כולל מבוכה ומתיקות סמיכה מדבש.
הוא קילקל אותה, היא זכתה באהבה אמיתית, כנה ובוגרת. מריבות
וויכוחים, התמודדויות ואתגרים-אבל היא הרגישה חיה אז, עם
ליאורי שלה.
והכל נגמר מתישהו, אולי הם היו צעירים מידי לקשור את חייהם
לנצח , והיא שאפה להיות משהו אחר. התעורר לה רצון להיות "דורית
פרפר", ולא "דורית אבן", לעוף מעל לרגש ולהתמכר להנאה גופנית.
היא רצתה, ולא יכלה לתבנת את הרצון לתבניות המילים (אך יכלה
לזהות בליאור את  אותו הרצון כמו שלה, ללא יכולת המימוש),
להיות מסוגלת להתעלות (ואולי להתדרדר) מעבר לרגש  הטהור אל
אהבת-אולי-תאוות בשרים זולה ופשוטה, המענגת את הגוף ומעצימה את
האגו. כן, דורית רצתה להיות מסוגלת להכיר מישהו ברמזור,
כשמנועי המכוניות נוהמים זה כלפי זה כחיות. במועדון-כשרועש
מכדי לשמוע מהו שמו. בחץ-לארץ-כשעוזבים מאחור את גבולות הארץ
וגבולות המוסר.
היא רצתה לקחת מישהו, לא-לא הביתה, אלא לאיזה מלון דרכים,
למושב האחורי של האוטו, ולזיין.
דורית רצתה לזיין.
אבל כל פעם שהיא מנסה לפלרטט, אצלה זה יוצא בסחבקיות.

ועכשיו,  כשהיא הולכת מבולבלת  לקראת האוטו שלה, בשביל הכבוש
ברגלי אלפי צועדים
אחרים, שכבר היו שם לפניה, ואולי -שלא כמוה, הלכו בו עד סופו,
רע לה פתאום בפה.
וסופסוף היא מזהה, דולה מזיכרונה המאובק את השם של הטעם, טעם
ההחמצה, חמיצות של זרע בפה.
ודמותו של הבחור (מה היה שמו?) שהציע לה-"בואי לשכב איתי", ואף
החדיר לשונו המתפתלת לפיה בגישוש גולמני ובכלל לא מגרה, וטעם
נוזליו שנטפו לפיה היה..לא מוכר...