אני אקח הלוואה ואסגור כבר את החוב הזה למס הכנסה - מוצא עצמו
חושב - מישיר מבט אל הבמה.

נערה פוסקת רגליה בתנועות ריקוד אקרובטיות ומוציאה תשליל מתוך
הואגינה שלה. אורות צבעוניים - מסביב למראות גדולות התלויות
מעל הבמה - מרצדים ממולו. הוא מביט סביבו. אור רך ומרוח, מאיר
את המקום. גבר שמנמן מוצץ מפייה ארוכה של בקבוק ויסקי.
"יש שם חדרים פרטיים למעלה. זה כאילו פיפ, אבל אם אתה עולה עם
הבחורה אתה צריך לשלם לה טיפ ואח"כ את הסכום האמיתי, לבעל
המועדון. אפשר ללכת כמעט עד הסוף. רק מה, יש להם כמה חוקים
נוקשים" - אמר לו יומיים קודם, מיקו - חבר לעבודה.

רמי ממרפק אותו ומצביע לכיוון הבמה. כבד עפעפיים הוא מביט
בבמה. תשליל הואגינה הופך לחוט שזור בורדים. היא ממשיכה להוציא
ורדים לקולות גבריים הפולטים "אווו..."

"מציצה עלינו, ליומולדת ארבעים. לבד - באחד החדרים." בהתחלה
רצו לעשות לו הפתעה, אבל לא הצליחו. עליו אי אפשר לעבוד - בטח
לא החברים מהעבודה.

שולחנות ארוכים מהבמה ועד הבר - מלאים בעשרות גברים. ריח חמצמץ
של שתייה חריפה, הבל פה וזיעת זכרים מיוחמים. נשים סקסיות
חשופות חזה עונדות תחתונים לבנים בוהקים - יושבות על ברכי מספר
גברים, מלקטות שטרות צבעוניים בתנועות משגל מהירות.
דבר מה משונה, חולף על פני האישון שלו - גבר נטול חולצה נעמד
ליד מלקטת צעירה ומענטז בישבנו העטוף בטיטול.
מבטו חולף על פני השולחנות העמוסים. עשרות גברים חשופי חזה
בטיטולים. הוא לא יכול שלא להבחין בעונג על פרצופיהם - צעירים
כמבוגרים. צרבת מחלחלת לו לגרון. מולו יושב גבר עם טיטול -גופו
מכוסה בריפוד שעיר - מצקצק בשפתיו כמחפש פיטמה. מלקטת מעשית
במיוחד, מתיישבת עליו - זוקפת לו דדיים.

הוא כבר רוצה להגיד לרמי שהוא עייף מדי ושכדאי שילכו הביתה.
עיניו של רמי פעורות וכמעט נדבקות לבמה. הוא מביט באותה גברת
שממשיכה למשוך ולהוציא עוד מהשרשרת שלה - עלי ורדים צבעוניים
נושרים מסביבה בעדנה, מתקרת המקום. נדמה לו שהוא מדמיין -
מאיפה היא מוציאה את כל האורך הזה? החוט הופך להיות חוט מחוספס
יותר - ובקצה החוט - הפתעה - תינוק מת. שני גברים בטיטולים,
מקיאים את נשמתם.

הוא מרגיש קצת מנותק, אבל עכשיו מחלחלת לה גם חולשה. מרגיש לא
טוב. זכרון חד של מה שעמל שנים כה רבות לשכוח - הלידה המוקדמת
של ברכה. ברכה יצאה מזה בנס. התינוק לא. מי היה צריך את
היומולדת הזו? בטח לא היה צריך להתעקש - בעידוד חבריו - שברכה
לא תצטרף אליו.

עודד מתיישב לידו, מחבק אותו חיבוק אבהי משהו - "שילמתי לבעל
הבית. אתה עולה עם הבחורה ועם הגורילה הזה - אתה רואה את ההוא
שם? הוא יעמוד בחוץ כל הזמן לראות שאתה לא חורג מהכללים. בלי
חדירה."
הוא מביט במאבטח גדל הגוף, וזה מהנהן לו בחיוך ממזרי.

"אבל זאת לא ההיא עם הורדים, כן? שיביאו לי מישהי נקייה. אתה
יודע, אחרת אני לא נכנס." הוא אומר ביובש, חיוור.

"אל תדאג, אתה רואה את ההיא? מושלמת"- משיב עודד ומצמיד את
המשקפיים לחוטמו שיוכל לראות טוב יותר.

"כן, מתאים"-  מביט בבחורה גבוהה ודקיקה שנראית כמו דוגמנית.
שדיים מדויקים, אגן צר אך משורטט.

"נו?  יאללה קדימה, מה אתה דוחה את הקץ? אני מוכן להתחלף איתך
אם אתה מפחד." רמי ועודד צוחקים בקול רם. הוא קם בכבדות, מבין
שהפעם לא יוכל לסרב. זה עניין של גברים, הוא חייב להתמודד עם
זה

הוא מטפס במדרגות צרות עם שומר הראש, הברונטית המושלמת מצטרפת
אליהם. בכניסה לאזור החדרים, הגורילה עוצר אותו. "את החוקים
אתה זוכר, כן"?
הוא מהנהן. הוא והברונטית נכנסים לחדר קטנטן המכיל שרפרף ועמוד
מעוטר בנורות קטנטנות ואדומות.

הברונטית מחוללת לפניו. תחילה בלי חולצה ואח"כ משילה את
תחתוניה הלבנים. הוא קצת מרגיש הרגשת שובע ממה שראה לנגד עיניו
במהלך הערב. תחילה היא מצמידה אליו את השדיים המושלמים שלה
ואח"כ את איבר מינה. היא מפשילה את מכנסיו. לא עומד לו. עדיין.
הוא דוחף את ראשה כלפי אזור חלציו. שתמצוץ לו.

מראות הערב חולפים לנגד עיניו והוא מתמלא כעס. הוא תופס בכוח
את פיה בידו. היא מנסה להתנגד לו. הוא מרים אותה בכוח מהרצפה.
מחשבה טורדנית - חזקה זאתי, מהריקוד ובטח גם מהזיונים.

הוא מושך באחת את שרשרת הנורות וכורח את גופה לעמוד, היא
משתוללת יותר מדי. שלא תספר סיפורים. היא נהנית מזה - מאשר
לעצמו. הנורות עוד מהבהבות קצת לפני גוויעתן.

הוא חודר אליה בכוח. היא מצליחה להזיז קצת את היד שלו וצרחה
נפלטת ממנה. הגורילה מגיח בריצה, משחרר את הברונטית הנעלמת
בריצה כושלת - ותופס את הראש שלו, מטיח אותו בעמוד. שרשרת
הנורות מחליקה על העמוד ונוחתת על ראשו כזר יומולדת. הגורילה
מצליף ברך לפרצופו והנורות זוהרות בנצנוץ אחד אחרון על ראשו.