מכירים מישהו שגר בתל אביב, ולא מפסיק לרדוף אחרי עצמו?

איך העברתם את השבוע האחרון? רצתם ממסיבה למסיבה? שני בתי קפה
חדשים? יצאתם ארבעה ערבים, סחוטים אחרי יום עבודה וחדר-כושר?
הוספתם עוד כמה כינויים לרשימה השחורה באטרף? עוד שניים
שתסתובבו מהם כשתיראו אותם ברחוב?
כל זה בשביל עוד זיון או שניים?
לאחרונה אני מכיר עוד ועוד אנשים ש"לופ" אופייני זה שולט על
חייהם. מעטים עוצרים לשאול לאן ועד מתי. האם ככה ימצאו את
הדובדבן שבקצפת?
אלה השבויים בלופ זה, גם אם אהבת חייהם תעבור להם בין הסדינים
הם לא יבחינו בה, וגם אם כן - לא ידעו מה לעשות עם זה ואיך
להגיב.
השבויים בלופ מתקשים להבין שיש בעולם מעבר ל"לגמור", מעבר
לחדר-כושר, למסיבות, לאלכוהול ולריצה אחרי סקס.
בחוץ, בעולם האמיתי, יש גם אנשים אחרים, כאלו שבחרו לא להכנס,
וכאלו שהיו שם, פליטים.
הם יותר שלמים עם חייהם הרגועים, לא רצים כל הזמן, בריאים
בנפשם.
תנסו, יש גם דרך אחרת.


הכותב הינו בוגר הלופ התל-אביבי.