הוא הכניס את המפתח לחור המנעול, סובב ופתח.
הוא נכנס לבית ריק. נאנח אנחה קלושה וסגר את הדלת מאחוריו. הוא
הוריד את הקיטבג המאובק ממסעות אינספור, והניח לו ליפול בחוזקה
על הרצפה המבריקה, מכתים אותה. היא לא יודעת עד כמה הוא
מתגעגע...
הוא הפנה את צעדיו לחדר האמבטיה. הוא הסתכל במראה, סוקר את
דמותו ביסודיות. מדי הזית דווקא הלמו את עיניו התכולות-ירוקות.
הוא פשט בגדיו ונכנס להתקלח, חושב עליה כל הזמן. מה היא עושה
עכשיו, אם היא חושבת עליו גם...

בקצה השני של העיר היא התיישבה על המיטה, והשעינה את ראשה על
ברכיה. מול עיניה תמונה. הסתכלה עליו מחייך אליה, וחייכה
בחזרה, כאשר דמעות בעיניה. ברקע התנגן יזהר אשדות, שתמיד הזכיר
לה אותו.
היא ניגבה את דמעותיה והשעינה ראשה על הכרית, נותנת לדמעות
החדשות ליצור שלולית קטנה ליד עינה. בעודה מתאמצת לעצור את שטף
הדמעות, היא תוהה אם הוא חושב על חברה שלו שמחכה לו בחזרה
בצבא, ויודעת, כי הוא בחיים לא יחשוב עליה, הקטנה, המסכנה.
בחיים.