מביעה את עצמי בדרך שלא ידעתי שיש בי. זה מה שעובר לי עכשיו
בראש, אחרי קריאה קצרה של כמה מהשירים והסיפורים שכתבתי.
בתקופת בית הספר זה לא נחשב "אין" להביע את עצמך בדרכים כאלו.
אבל תמיד הייתי טובה יותר בהבעה עצמית בכתיבה מאשר במילים.
הייתי כותבת ברכות נפלאות לאנשים שאהבתי ביחד עם השקעה מכל
הלב. אבל שהיה צריך להגיד מילה טובה או מילת אהבה, המילים היו
נעצרות לי בגרון ולא רוצות לצאת.

כתיבה נותנת לי סיפוק, בין אם אני כותבת תחת שם חסוי או כותבת
לעצמי על דף ושומרת בצד.
הכי הרבה אני כותבת בתקופה של כאב. לכן אפשר להבין למה אני
כותבת פה כל פרק זמן מסויים.
בתקופה שאני חייבת משהו בשביל להרגיש שקטה עם עצמי ועם נפשי,
אני כותבת. ישנו שיר "I sing because I'm happy". ובכן, אני
כותבת בגלל שאני עצובה. החיים תמיד יתנו לך תרופה מרה אחרי
תרופה טובה, ואין ברירה אלא לבלוע אותה ועוד להגיד תודה.
ולפעמים אתה בולע כמה תרופות מרות אחת אחרי השנייה, עד שאתה לא
יכול יותר, ואז יש כמה דרכים.

או לחפש את התרופה הטובה, שבטח נמצאת איפשהו, או לסיים עם כל
התרופות, בכל הטעמים, בין אם רעים ובין אם טובים, וללכת לשקט
העולמי שלך. אבל איך נדע האם באמת יש שקט במקום שנקרא "השקט
העולמי", כי הרי חזרה אין. אז אני מעדיפה לשבת ולכתוב. לכתוב
הכל בלי להסתיר שום דבר. הנפש משתחררת וכל הדברים שיושבים לי
בבטן יוצאים אל הדף הלבן. ואחר כך אני קוראת שוב וחושבת עד כמה
כתיבה זה דבר נפלא ומשחרר. אני חושבת שאילו לא הייתי כותבת,
בסופו של דבר הייתי ממש מתפוצצת. הכתיבה מעלה חיוך על שפתיי,
ועשתה זאת אלפי פעמים ואני בטוחה שתעשה זאת שוב בכל זמן
שארצה.

חשוב להביע את עצמך בכל דרך שאותה תמצא לנכונה ומרגיעה. פשוט
התחל לכתוב, על דף או על מקלדת, ותזרום עם מה שרגשותייך אומרים
לך ולבטח הם יובילו אותך ליצירה מקסימה, שהגיעה ישירות מליבך.
ואם שאתה מסיים לכתוב עדיין יש מועקה על לבך, אל תוותר ותכתוב
עוד ועוד, עד שכל העולם יראה לך שמח ונחמד ונפשך תהיה רגועה.
אפילו אם צריך לכתוב כל יום, כתוב. זאת העצה שלי לכם ולעצמי.