New Stage - Go To Main Page

אור טאוסי
/
משחק ילדים

"הכל התחיל בשלוש עשרה ביוני בשנה שעברה, הילד של רוחל'ה נעלם,
לא היה כמעט בלאגן על זה בעיתונות או בחדשות, היו להם דברים
יותר חשובים לשדר, יותר מעניינים, כאלה שמושכים רייטינג, את דן
הם שידרו בסוף המהדורה, סתם ילד שהיה ידוע בתור עושה צרות, הם
האמינו שהוא יחזור בתוך כמה ימים, הרי גרנו בתוך קיבוץ הוא לא
יכול להתרחק עד כדי כך, חוץ מזה הוא בטח מתחבא איפשהו כמו אז
שהוא עשה לו כוך קטן בתוך האורווה והיה עם הסוסים במשך שלושה
ימים שלמים... הם אמרו - אז הם אמרו, דן נעדר כבר יותר מחצי
שנה ומאז הצטרפו אליו עשרים ושישה ילדים שנעלמו מהקיבוץ באמצע
היום בלי להשאיר עקבות, בלי שום רמז או סימן, כל הילדים היו
ילדים בגיל גן.
בגלל זה כולם היו כבר רגילים לשמוע את המסוקי חיפוש עם כל
הודעה על עוד ילד נעדר, או את העידכונים בחדשות על התקדמותן של
חוליות החיפוש, ההעלמויות היו החדשות החמות כבר שלושה חודשים
בערך, כל הכוחות היו ערוכים רק בשביל למצוא את הילדים האלה.
ההורים בקיבוץ ידעו - השעות הבטוחות היו שעות הלילה, הילדים
ישנים בבית ולא מסתבכים בצרות. טוב, עכשיו גם הן לא בטוחות,
בשבועות האחרונים המבוגרים שבקיבוץ נמצאים מתים במיטותיהם, מה
שעוד יותר מוזר הוא שעל פניהם יש הבעה של הפתעה משועשעת, אני
לא כל כך מבין מה קורה פה. אבל מכיוון שכל מי שמת הוא אדם שהיה
קשור בקשר דם לאחד הנעדרים והשבוע מתו גם שני ילדים מבית הספר
שלי אני כותב את זה כדי להיות בטוח שמשהו יישאר אחרי, למקרה
שאני אמות, כי אחרי שמצאתי את אבא שלי מת בבית שלו כשבאתי לבקר
אותו (ההורים שלי גרושים והיחסים בינהם לא כל כך טובים) ידעתי
שזה בגלל אייל.
אייל הוא, או שיותר נכון להגיד היה, האחיין האהוב על של אבא
שלי, אחרי שאמא שלו מתה בתאונת דרכים שנה אחרי שאייל נולד אבא
עזר לדוד ישראל לגדל אותו, זאת הסיבה שאני מאמין שאני עומד
למות.
אני מאמין שכל האנשים בקיבוץ עומדים למות כי זהו בכל זאת קיבוץ
מאוד וותיק וכמעט כולם פה קרובי משפחה אחד של השני, אני גם
חושב שכל מי שהוא קרוב דם של מישהו מהנעדרים ימצא מת במיטתו
באיזה שהוא שלב.
אני יודע שאני נשמע מאוד פסימי אבל אני באמת מאמין בכל מה
שכתבתי כאן.
                                                           
 
                                                           
       נדב."

כיביתי את האור בחדר והלכתי להגיד לאמא לילה טוב ולצחצח
שיניים, נכנסתי למיטה ואחרי חצי שעה בערך נרדמתי.
פתאום התעוררתי בבאת אחת, בלי שום סיבה ברורה ואז ראיתי זוג
עיינים צהובות מסתכלות עליי בחושך, היצור התקרב אליי וכשהוא
עבר מול הדלת נפל עליו אור מהמנורה שדלקה במסדרון, זה היה
אייל, אבל, הוא ניראה מוזר, עיינים צהובות עם אישוני חתול
מאורכים, אוזניים מחודדות ושני ניבים ארוכים שבלטו מפיו, הילד
בין הארבע ניראה כל כך מרושע. הוא קפץ על המיטה שלי בלי שום
מאמץ ובלי שום סימן שהוא עומד לעשות את זה.

הוא הסתכל עליי והרגשתי מאוד מאוד רגוע, הוא בסך הכל בן ארבע
מה הוא יכול לעשות לי???
אז הוא חייך, הסתיר את פניו בשתי ידיו ואני ישר ידעתי מה הוא
הולך לעשות. הרגשתי איך החדר מסביבי מתמלא בילדים קטנים,
בילדים הנעדרים, פתאום נזכרתי ביהושוע, הזקן המשוגע שהיה
מסתובב בקיבוץ, הוא צעק שהכל בגלל ההורים, הם לימדו אותם את
הדרך, טוב עכשיו אני מבין למה,בזמן שאייל הזיז את הידיים
מהפנים חשבתי לעצמי אם אי פעם יצליחו לפענח את המיתות האלה,
הסתכלתי על אייל ושמעתי אותו ואת כל הילדים בחדר לוחשים:
"קוקו...."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/9/04 21:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אור טאוסי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה