[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יהוא מורן
/
הרומן שלי עם כריסטיאן

אני נולדתי ברמת השרון. הוא נולד באנגולה, לא במדינה האפריקאית
שסועת הקרבות, באנגולה, העיירה הזעירה והשלווה שבמדינת
ניו-יורק.

הוא הצטיין בנבחרת הכדורסל של התיכון המקומי, אני אף פעם לא
הצטיינתי בשום ספורט שהוא. כולם היו בהלם כשהצלחתי לקלוע סל
באליפות כיתות י"ב בתיכון האיזורי. הוא היה כוכב בכל הנבחרות
שבהן שיחק מאז היסודי. אין בינינו שום דמיון, אולי בעצם בגלל
זה תמיד הערצתי אותו.
התרבות האמריקאית נוטה לייצר גיבורים. הם יכולים להיות כוכבי
קולנוע, כוכבי ספורט או אפילו האבא שלך, אבל השאלה "מי היה
גיבור ילדותך?" נוטה לחזור בהרבה דיאלוגים של העם הילדותי
הזה.
לי היה גיבור ילדות, קראו לו כריסטיאן לייטנר.
אחד הדברים שהכי מטרידים אותי בכריסטיאן הוא שהוא תמיד נתפס
בתור גיבור שלילי בעיני רוב האמריקאים. הוא מה שהם מכנים
"Underachiever" - אדם שלא מימש מעולם את הפוטנציאל שהיה גלום
בו.
כריסטיאן מתנשא לגובה של 2 מטרים ו-10 סנטימטרים - עובדה
שכנראה תמיד הקלה עליו להכניס את הכדור הכתום לתוך הטבעת.
בנוסף יש לו עיניים כחולות, שיער חום בהיר, ופנים של בחור שיצא
כרגע מפרסומת. הם נהגו לכנות אותו בזלזול "Pretty Boy". בספורט
שבו רוב השחקנים גדלו בשכונות עוני וראו נשק חם וסמים לפני גיל
חטיבת הביניים - מראה מושך לא מועיל לך.
הוא למד במכללת דיוק היוקרתית והצטיין בנבחרת הכדורסל שלה.
הוא נחקק בזיכרון אוהדי הספורט האמריקאים כשקלע סל בלתי אפשרי
בשנייה האחרונה כשהיה עם הגב לסל והדיח מהאליפות את אוניברסיטת
קנטאקי.  בניגוד לשחקנים של דיוק, היה ספק אם רוב השחקנים של
קנטאקי מסוגלים לאיית נכון את השם שלהם, אבל היא בהחלט היתה
האלופה הצפוייה.
הרבה אנשים הפסידו באותו ערב כסף בהימורים, וכנראה שמשם החלה
להתפתח השנאה.
כריסטיאן הוא השחקן שקלע הכי הרבה נקודות אי פעם בתולדות
כדורסל המכללות. השיאים שלו משאירים הרחק מאחור שמות כמו מייקל
ג'ורדן או מג'יק ג'ונסון. כל מה שהוא עשה הוא עשה בקלילות ובחן
שהרגיזו הרבה אנשים, לפעמים היה נדמה שהוא פשוט לא מתאמץ. תמיד
היה לו את החיוך השחצני הזה ואת הניצוץ המתגרה בעיניים, ששובר
את רוחו של היריב.
במשך ארבע שנים הוא ניתץ שיא אחר שיא ולקח שתי אליפויות בליגת
המכללות, זכה באין-ספור גביעים אישיים, וגם במקביל סיים לימודי
תואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטה יוקרתית.
ראשי ארגון הכדורסל האמריקאי הזמינו אותו כשהיה בן 22 ל-"נבחרת
החלומות" האמריקאית ששיחקה באולימפיאדת ברצלונה - אותו ולא את
שאקיל אוניל שסיים גם הוא את לימודיו באותה השנה (בעיצוב
אגרטלים וטיגון המבורגרים באוניברסיטת לואיזיאנה כמדומני).
אני וכריסטיאן נפגשנו לראשונה דרך מסך טלוויזיה בישראל כשהוא
שיחק בברצלונה.
הכימיה היתה מיידית, לפחות מכיווני.
הוא גילם בשבילי איזשהו מודל מושלם שאני הייתי רחוק ממנו מרחק
שנות אור - אני, שהייתי ילד עם פירורים אבודים של ביטחון עצמי
שהיה זקוק לגיבור. כמובן שלא הייתי מודע לשנאה ולבוז שכריסטיאן
ריכז מכל הקנאים באמריקה, וגיליתי אותם רק בדיעבד.
אחרי האולימפיאדה כריסטיאן הצטרף לקבוצת "הזאבים" ממינסוטה
ששיחקה בליגת ה-NBA.
לכאורה זיווג מושלם. מינסוטה היא מדינה מנומנמת בצפון ארה"ב.
חצי מהשנה יורד שם שלג ובחצי השני החום והיתושים הורגים אותך.
הקבוצה היתה צעירה וחסרת מסורת של הצלחה. תושבי המדינה מאוד
אהבו את הקבוצה שלהם וקיבלו את כריסטיאן בזרועות פתוחות בתור
המושיע שלהם.
כריסטיאן מעולם לא השתלב שם. למרות שהנתונים האישיים שלו היו
מאוד טובים, הקבוצה נכשלה שנה אחר שנה. בנוסף לכך הצמידו לו
כוכב אחר בשם אייזיאה ריידר שנטה להיכנס להתקפי אמוק על המגרש
ולהרוס את המשחק. פעם צפיתי במשחק שבו לאחר שאייזיאה הורחק
משום שקילל את השופט, אמא שלו ירדה למגרש, חבושה בכובע קאובוי
ענקי ואיימה על חיי השופט. היו צריכים להזעיק שוטרים שיעצרו
אותה, הרבה שוטרים, אחרי הכל, אמא של אייזיאה נראתה כמו משאית
אנושית.
האנשים במינסוטה החלו להפנות לכריסטיאן את הגב. החלו להתרוצץ
שם שמועות שהילד לא ממש מתאמץ ומשקיע, ושבתור ניו-יורקי הוא
מתנשא על הכפריים המקומיים.
אני נשארתי נאמן לכריסטיאן, מנסה למצוא כל דרך אפשרית לעקוב
אחריו מישראל הרחוקה. גזרי עיתונים באורך של שורה אחת ממוספי
הספורט, או צפייה באמצע הלילה בשידורים באיכות מזעזעת בערוץ
ספורט מהונג קונג שנטה לשדר משחקים של קבוצות אמריקאיות
אזוטריות בשעות אזוטריות עוד יותר.
מעט החברים שלי שהביעו עניין כלשהו בכדורסל נטו ללעוג לדבקותי
בכריסטיאן.  
לאחר ארבע שנים מינסוטה בעטה אותו והוא עבר ל-"ניצים" של
אטלנטה.
נדמה היה שירח הדבש המיוחל סוף כל סוף הגיע. כריסטיאן הצטיין,
ה-"ניצים" המריאו ואני המראתי איתם. כריסטיאן שיחק
בפריים-טיים, נגד אריות כמו ג'ורדן, ואני נהניתי מכל רגע.
למשך רגע קצר הייתי יכול להביט עמוק בעיני חבריי המלגלגים
ולהגיד להם בגאווה "צדקתי".
בקיץ שלאחר סיום אותה עונה חלומית, החוזה של כריסטיאן פג
ואטלנטה חיזרה אחריו במרץ, כשהיא מציעה לו מיליוני דולרים בעד
שירותיו. כריסטיאן הבטוח בעצמו, סירב להתחייב בתקווה להגדיל את
כמות הכסף המטורפת אותה עמד להרוויח.
כל ירח דבש נגמר - במוקדם או במאוחר. כריסטיאן שיחק משחק
ידידותי עם חברים וקרע את הרצועות בברך.
הוא עבר ניתוח מסובך, אבל לא ממש הצליח להחזיר לעצמו את כושר
המשחק.
"הבוכנות" מדטרויט לקחו את הסיכון, והציעו לו סכום סביר של
כסף, שכמובן היה רחוק מרחק עצום מאותו סכום חלומי שאטלנטה
הציעה לו.
כריסטיאן הפך לנכה. הוא נע בכבדות מייאשת על המגרש, התקשה לנתר
ונראה כמו שבר כלי.
הוא עבר לדאלאס, ולאחר מכן לוושינגטון. כל פעם שצפיתי בו נשבר
לי הלב מחדש. ילד הפלא הפך לסיפור של כישלון מוחלט. הרומן שלי
עם כריסטיאן הלך ודעך. כבר לא הייתי אותו ילד מופנם, התחלתי
לדלות את אותם רסיסים של ביטחון עצמי מתוכי והצורך שלי בגיבור
הלך ודעך.
לפני כשנה תפסו את כריסטיאן משתמש בסמים והשעו אותו ממספר
משחקים. דובר הקבוצה גילה במסיבת העיתונאים שזאת לא היתה הפעם
הראשונה. כריסטיאן ביסס סופית את מעמדו כאכזבה צורבת
וכאנטי-גיבור.
מדי פעם אני עוד מציץ בכריסטיאן כשמזדמן לי. מדדה לו על המגרש
ומשתרך מאחורי יתר השחקנים. את מרבית הזמן הוא מבלה על הספסל.
אבל אני חייב להתוודות שלפעמים, פתאום משום מקום, מגיעה איזו
קליעה מרשימה או מסירה ממזרית שמזכירות לרגע קצר אחד מי הוא
היה פעם ולמה הוא היה יכול להפוך. ברגעים אלה אני שוב רואה
בעיני רוחי את ילד הפלא קולע את קליעת הפלא הבלתי אפשרית,
מסתובב למצלמה, כמו בסרט הוליוודי, ותוקע בה את המבט השחצני
שלו שאומר "מה אתם מתרגשים? אפילו לא התאמצתי", ואני רוצה
להגיד שוב לכולם: "זה הגיבור שלי, וממש לא איכפת לי מה אתם
חושבים על זה".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כבר שבוע אני
חושב ואין לי
שום רעיון
לסלוגן מתחכם



גרפומן
הסלוגנים
מודה


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/9/04 4:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יהוא מורן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה