היה זו יום חורפי בו,
יצאתי לחצר,
מחפש לתומי אחר מזור לפצעי.
היה זה הקור החודר,
עד לשד עצמותי.
פרח ריפרף על נשמתי, מתקרב לשפתי,
מאפשר לי הצצה נדירה ליופי אמיתי.
ריחו כשל גן עדן ומראהו כשל כוכב,
זוהר בשמי הבדידות שלי.
נגעתי בפרח, מלטפו באהבה סוחפת, אך לא קוטפו,
פן תיהרס תמימותו ויפגע ריחו.
הניחוח המתוק, הפרח החופשי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.