במשך השנה כולה ליקטתי צדפים על חוף הים. כעת עליי לזורקם.
ומדוע? איני יודע. אולי משום שאין להם עוד ערך עבורי. או אולי
משום שאחותי החלה אף היא מתעניינת בצדפים.

כששמעה כי עומד אני להשליך את כל אוסף הצדפים הענק שלי חזרה
לים, היא ביקשה והתחננה בפניי שאמסור אותם לידיה. סירבתי. מדוע
עליי לתת לה את הצדפים, שכה עמלתי להשיג במשך שנה תמימה? עבדתי
קשה כדי לאוספם, וכעת היא מבקשת לקבלם - ללא כל מאמץ דרוש
מצידה. היא החמיצה פניה לעומתי וקיללה.

עמדנו על שפת הים. אני - מחזיק דלי כבד, מלא צדפים בצורות
שונות ומגוונות. היא - מספר צדפים מסולסלים בכף ידה, עומדת
ולוטשת עיניים לעבר הדלי אשר בידי. סובבתי אליה את גבי והתחלתי
צועד לעבר הים הגועש. הים ודאי שמח לקבל חזרה את שללו - הוא
גועש וקוצף בגלים המגיעים עד מעל לראשי ומאיימים להטביעני יחד
עם השלל היקר אשר השאלתי ממנו.
 
אחותי מתקדמת אף היא. מנסה לתופסני, להשיג את שללי. היא כמעט
ונוגעת בכתפי, אך אני מעיף את ידה מעליי ודוחפה בכח לאחור.
באותו הרגע מגיע גל ומסתער על אחותי בחמת זעם, כועס על שניסתה
לעצור בעדי מלהשיב אליו את השלל. גם אני רוגז כמו הים. איני
עוזר לה לקום.
 
היא מנסה להתרומם וגל אחר דוחפה שוב למים. היא מפרפרת במים
המלוחים הצורבים את עיניה ולשונה. היא בולעת מים ובשארית
כוחותיה מנסה לייצב את עמידתה, על קצות אצבעותיה, במים
העמוקים. הגל השלישי מכניעה. היא אינה יוצאת עוד מן המים
ונעלמת משדה ראייתי.
 
כעת יכול אני להשיב, ללא כל הפרעות מצידה, את אשר גזלתי מן
הים. אני משליך בזהירות יתרה את הצדפים היפהפיים חזרה אל הים.
הגלים גועשים משמחה ומהתרגשות. הם מתנפלים על שללם ומקבלים כל
צדף וצדף בזרועות פתוחות.
 
אך הים החמדן אינו מסופק. הוא תובע עוד, גם אחרי שהדלי מתרוקן
לגמרי. הגלים הארורים חוטפים את הדלי מבין זרועותיי וכעת
מאיימים הם עליי. אין מנוס. איני מסוגל לעמוד מול זעמם של
הגלים. הם אינם סולחים לי ולעולם לא יסלחו. בחמת זעם שכמותה
מעודי לא ראיתי, הם מכסים את דמותי הזעירה במים מלוחים. זרמי
הים מושכים אותי מטה, אל הקרקעית.

אני עוצם בחוזקה את עיניי, מקבל את מר גורלי, אך עדיין נלחם
בשארית כוחותיי בזרמים החזקים. יודע אני כי אין לי סיכוי קלוש
כנגדם - רבים הם מול יחיד. נשימתי קצירה - הים גוזל ממני אותה
כפי שגזלתי ממנו בעבר את נשימתו, שללו - הצדפים. חסר לי חמצן
ואין לי מאין לקחתו. אין עזרה ואין מושיע. אני מרגיש כמו
אחותי. אני מרגיש שאני מת.