מגפיים שחורות,
דרסו אותי
בעודי הולכת בשלג.
שוט,
הכה את נשמתי
עד זוב דם.
צווחות וצעקות,
בגרמנית ופולנית,
מהדהדות באוזני.
כינים,
מגרדות בעורי,
עד לסבל בלתי יאומן.
גדרות תיל,
שרטו, קרעו,
בבשרי.
מספר כחול,
חקוק
בנימי נפשי.
טלאי צהוב,
ננעץ לנצח
בליבי.
רכבות,
הצחינו בחלומי,
לא נותנות לברוח.
ואני
הייתי שם רק עשרה ימים,
שישים שנה אחרי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.