כשאין השראה, מנסים למצוא אותה מחדש, כמו עכשיו, בכתיבה.

זה קצת מתסכל, בעצם, מאוד מתסכל, לדעת שיש לך את זה וכל מה
שחסר זה חומר.
אבל זה לא שחסר לי חומר, זה פשוט שמשום מה אני מעדיפה בזמן
האחרון להשאיר את המחשבות לעצמי ולשכוח, במקום להנציח רגעים
חשובים בחיי בכתיבה.

שמתי לב, וכאן בא התיקון.
זהו רגע חשוב בחיי, אני שמה לב למעשים שלי סוף סוף, ולכן, אני
אנציח את הרגע הזה.

בובה!
אני אוהבת אותך.

אח שלך כאן ברגילה שלו, רק שלושה ימים הוא בחר להקדיש לבית,
אולי אחד בשבילך כי את אחות מיוחדת שלו ויש לכם קשר מיוחד.
את שאר הימים 'עידנוש' החליט להקדיש לנסיעות לחברים שלו.
גם אני הייתי עושה את זה.

אחותך הזונה, עברה חזרה הבייתה מהרצליה.
בהתחלה, לא הייתה לי בעיה איתה, צחוקים, קטעים, אבל ככל שעבר
הזמן הבנתי למה בכל הזמן שהיא גרה כאן שנאתי אותה -
היא משתלטת על הבית!!!
כלבה.

אחיך הקטן מקרצץ לך מאז  שהדרכת את השכבה שלו במחנה שהיה
בתחילת החופש.
נכון, תמיד רצית ממנו יחס טוב, ועכשיו שיש לך את זה -
זה מוזר מדי..

למרות שאין דבר כזה מוזר מדי.