עת יצאתי הלילה אל מחוץ לבית
לפני לכתי למיטתי לישון
חיבקה אותי רוח הלילה החמים.
בודדה אני שחה, כבר מזה זמן,
אולי תישאר איתי רק עוד לדקה (וליטפה)
נשב ביחד נדבר ונרגע.
ננוח ביחד ונשתה כוס קפה (או תה)
של חצות.
נטייל ביחד לראות את החושך שעוטף
את העיר ואת השינה.
כך נאנחה וביקשה ונשבה ועירסלה ברכותה
ואני, שמשועבד ליום הייתי,
כמו איכר שחייב לסיים את הקציר
לפני בוא הגשמים.
הבטתי בעיניה ונשקתי את שערה
והתנצלתי וביקשתי את נפשי בחזרה.
אך כשסבתי לשוב למיטתי העיפה
ונישבה לידי בתחינה אחרונה
רק עוד דקה, רק עוד דקה
של זרועות וחמימות נעימה ושלווה
ורוגע שרק רוח כמותה יכולה,
ידעתי למצער (ואושר) שכנראה אשאר איתה
רק לעוד דקה
ועוד דקה
ועוד.
ואולי אתם אינכם מבינים את רוח הלילה
והיום הזוהר קורץ לכם
היא יודעת היא מבינה היא סולחת
ועתה אבקש אני את סליחתכם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.