אני יוצא לדרך ואורז מזוודה,
אני לא מכיל בה ספרים, בגדים או מזכרות,
אלא אומץ, אמונה, תקווה, תבונה,
יושר, נימוס ומעט זכרונות.
אני הולך לחפש לי מקום אחר,
שבו אני ארגיש שייך,
לא מבקש הרבה -
רק חיבוק אוהב ומגע רך.

בגדים קרועים ומזוודה ריקה,
ואנשים מסביב נועצים מבטים,
אני הולך והולך ולא יודע לאן,
כבר אין לי שום מטרה בחיים.
הולך בעקבות הרוח, לאן שהרגליים יובילו,
זה לא משנה אם זה עיר או זה כפר,
אני לא רוצה להיות מיליונר,
רוצה רק להיות בן-אדם מאושר!

עושר זה לא מתכונת לאושר
ואומר לכם את זה אדם עם ניסיון,
את הדבר הכי חשוב שיש - חיוך,
לא יכול לקנות אדם, אפילו בהון.

השארתי הכל מאחור,
את כל מה שאתם, חולמים עליו כמו דפוקים,
אני רק רוצה מה שאי אפשר לקנות,
חיוך אמיתי ואנשים טובים.

שום זונה יקרה לא גורמת לי סיפוק,
כמו לראות מישהו נחמד מחייך אלי ככה סתם,
אני רוצה לנסות להכיר,
כמה שיותר אנשים בעולם.
לדעת שחלפתי על פני חייהם,
שבזכותי התווסף להם חיוך קטן,
רוצה לתת לאנשים להבין,
שהמטרה היא לא להילחם בזמן.
רוצה לגרום אושר...
כי זה התפקיד שלי עלי-אדמות,
רוצה איכשהו בדרכי שלי,
את העולם לטובה לשנות.

לכן לקחתי את כל מה שדרוש לי באמת, ועזבתי,
כי אני יודע שעוד לא מאוחר,
רק להצליח להעלות חיוך על פני כמה שיותר אנשים
ואז אני אוכל למות מאושר.