פרחים כחולים מלאים בים של  אבקנים לבנים .
שמיים מלאים כוכבים זוהרים.
את מלאה בבכי תמרורים, אם הדמעות היו לך לחבר היית מוקפת
אנשים.
עולמות מקבילים לאנשים שונים, עולמות שמחים עולמות בוכיים.
אם המלאך התרסק על הרצפה, אם הלב נשבר ונפל לאדמה.
אין זו יומה האחרון  של אהבה, זו רק התחלה חדשה.
את יודעת לתפילות יש שומע, את רוצה תקראי לו אלוהים. אני יותר
לא קורא לו, הוא בא לבד לעיתים.
אנו בנויים מאמונות אמונות, אנו חיים על גבי התקוות.
מתנפצים כגלים על מזח האכזבות .
אל תברח, אל תפרח, רק תעוף.
פרפר חי לו יום אחד מלא באהבה, נח על האוויר, שיכור מצוף.
אולי תלמידיי החיים יסבירו למורה העולם.
איך אין סוף לאופק כשאתה כאן הוא שם.
אני כותב באתר של אלפי מציירי מילים, אני כותב שמישהו ישמע את
קריאת האלים.
האתר מלא ברגש, מלא בבני אדם שחשים אך הוא לא נותן לקהל לחוש
את מילותיי.
לא, אינני רוצה תשואות, אינני רוצה פירסום, אני רק רוצה
להישמע.
רוצה הזדהות, רוצה להכיר עוד חיות משונות מלאות בנשמה.
אני עוף מוזר, לא מוכר, מסתתר בין צלילי השם האלמוני.
תנו לי לצעוק בקול את צעקתי החרישית.
תקשיבו לה, אולי זה יעזור להפריח שממה.
אולי לא.
אך תבטיחו שתקראו לא את המילים עצמן,
אלא תרגישו את שהן טומנות בתוכן.