חמימות מתאבקת למולי
באילו שפתיים אלחש.
הרי שלי מגואלות בדם,
משומשות,
כל המילים שלי מכובסות
כמו בניין מט ליפול,
קלפים או אבנים
זה דהוי.
אך אני לא חדלה
כמו וירוס בשמפניה,
כמו גבנון,
המילים יושבות
על כתפי
פורקות את עצמן
וחוזרות ופורקות את עצמן,
זה מגעיל אותי.
מתוך ייאוש ידעתי
כי לא אמצא חניה,
כי אמשיך לנגוס
בנחש התפוח,
לא אוכל
לומר מדוע,
הרי גם אני בעצמי
חידה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.