1. פנים. בוקר. חדר שינה
חדר קטן עמוס ומבולגן שבו ארון, שולחן כתיבה, כסא, מערכת
סטריאו קטנה, מדפים. על הרצפה זרוקים נעליים ובגדים, על הכסא
ערמה של בגדים (ג'ינסים וחולצות טריקו).
במיטה, עם סדינים של סופרמן, שוכב אודי, בן 21, גבוה ורזה,
שיער כהה פרוע, בבוקסר צבעוניים וחולצת טריקו לבנה. ליד המיטה
עומדת אנג'י, כבת 20, תלתלים ג'ינג'ים שופעים, פנים עגלגלות,
בשמלה לבנה רחבה. אנג'י מדגדגת את אודי בפנים עם נוצה.

          אודי (מצחקק): מוגלי, די

אודי פוקח את העיניים ואין שם אף אחד. הוא מושיט יד לשעון
מעורר שעומד ליד המיטה, מסתכל ואז מזנק בבהלה. אודי רץ
לשירותים ובדרך הבוהן שלו נתקלת בכסא. הוא חוזר, מרים בגדים
מהרצפה מריח וזורק שוב עד שהוא מוצא חולצה ומכנסיים שהם בסדר.
הוא מתלבש מהר ומכניס שתי רגליים לאותו מכנס. שם אוכל לחתול
"מוגלי" וקורא לו, מוגלי מגיע ומתחכך ברגלו של אודי. אודי
מתנער ממוגלי ויוצא מהבית בטריקת דלת. יש שקט ואחרי כמה שניות
אודי פותח את הדלת, לוקח את התיק שהיה מונח ליד הדלת ויוצא
שוב.


2.פנים. בוקר. חנות סנדוויצ'ים
חנות מוארת, לא גדולה, על הקירות מדפים עם ממתקים, פיצוחים,
שתייה ועיתונים וממול הדלת דלפק. בחנות, ליד אחד המדפים, עומד
חיים, כבן 30, גבוה, מקריח, כרס, זיפים, שיער שחור קצר. חיים
מסדר קופסאות על המדפים מתוך ארגז שעל הרצפה. אודי נכנס לחנות
חסר נשימה.

       חיים (נותן לאודי צ'פחה על העורף): איפה היית?
       אודי: השעון לא צלצל
       חיים: יש לך מזל שאני אוהב אותך

אודי מחליף את חיים ליד המדפים וחיים מתיישב על שרפרף גבוה
מאחורי הדלפק ופותח את מוסף הספורט. לחנות נכנסת יעלי, בת
21, בלונדינית, שיער גלי ארוך, רזה, גובה ממוצע, לבושה בשמלה
צבעונית ונעלי עקב מרעישות. מאופרת ונראית מאד מטופחת, משקפי
שמש על העיניים. אודי רואה אותה נכנסת ומפיל דברים.

      יעלי (מרימה את המשקפיים על הראש, פונה לחיים):
      טוסט עם בולגרית ועגבנייה

חיים מכין את הטוסט וניגש לטוסטר שבקצה הדלפק.

      יעלי (בפלאפון): אני כבר מזמן הייתי מעיפה אותו.
      תפסיקי להתלבט כבר, מה יש לך להפסיד סתם
      עוד אחד.
      אודי (ניגש לחיים, לוחש): זאת יעלי
      חיים: מי?
      אודי (לוחש): ששש, זאת. יעלי.
      יעלי (בפלאפון): נו, נו (לחיים) וגם זיתים

חיים הולך לשים זיתים וחוזר לטוסטר. ברקע רואים את מיכל,
ילדה שמנמנה בת 10, נכנסת לחנות.

     אודי (בלחש לחיים): אני חייב לדבר איתה
     יעלי (לחיים): בעצם בלי עגבנייה. (צוחקת בפלאפון) טוב
     אני אדבר איתך אחר כך, ביי. (מנתקת את הפלאפון)

חיים מוציא את העגבנייה בעצבנות וסוף סוף מכניס את הטוסט
לטוסטר. הוא הולך לטפל בלקוח אחר, גבר מבוגר שממלא לוטו. אודי
קולט את מיכל מנסה לפלח סוכריות, הוא סוטר לה על היד בעדינות.
מיכל מתרחקת בפרצוף עצוב. אודי נכנס מאחורי הדלפק.

      אודי (בחיוך, ליעלי): רוצה גם משהו לשתות?
       קצת חם היום אמרו ש...
      יעלי (קוטעת אותו): לא, לא, כמה זה יוצא?
      אודי: ארבע-עשרה
      יעלי (מסתכלת על השעון): תזדרז בבקשה

אודי רואה את מיכל שוב ליד הסוכריות.

      אודי (צועק): מיכל
      מיכל (בטון בכייני): אוף, אודי, אני חייבת משהו
      אודי (למיכל): אז תשלמי
      מיכל: אבל אתה יודע שכבר לא נותנים לי דמי כיס, אם
      אני לא אוכל משהו מתוק אני אתעלף (עושה תנועת התעלפות)
      אודי, בבקשה
(כל הדיבורים תוך כדי שאודי אורז את הטוסט)

יעלי משלמת ואודי נותן לה את הטוסט. היא יוצאת והוא אומר "ביי"
לגב שלה.
מיכל ניגשת לדלפק ועומדת על קצות האצבעות, עושה לאודי פרצוף
עצוב.

     אודי (בודק שחיים לא מסתכל, מגיש למיכל קרמבו):
      ועכשיו תעופי מהר לפני שאני מתחרט

מיכל מחייכת חיוך ענק ויוצאת בדילוגים.


3.חוץ. יום. רחוב ראשי
אודי מטאטא בפתח החנות לבוש סינר, נופלת עליו טיפה צבעונית
ודביקה. הוא מסתכל למעלה אבל השמש מסנוורת אותו והוא לא רואה
כלום. אודי נכנס לחנות. רואים מבעד לסינוורי שמש את אנג'י
יושבת על הגג מנדנדת רגליים למטה, אוכלת קרטיב.

4.פנים. יום. חנות סנדוויצ'ים
אודי עם מטאטא ביד אחת, לבוש סינר, מחפש תחנות ברדיו. הכל
רעשים חוץ מתחנה אחת של מוזיקת אקפלה כנסייתית. חיים יושב
מאחורי הדלפק קורא עיתון.
לחנות נכנס ארז, בן 21, גבוה ושרירי, תספורת קצרה עם בלורית,
שיער בהיר, לבוש חולצה בלי שרוולים ומכנסי חאקי. משקפי שמש על
הראש.

         אודי (מניח את המטאטא): אתה לא תאמין
         מי היתה כאן עכשיו
         ארז (בחיוך): ג'וליה רוברטס. מה זה הסינר הזה?
         אתה מתדרדר מיום ליום, נהיה לי בחורה.
         אודי (ברצינות, מוריד את הסינר): יותר טוב מג'וליה

         רוברטס. יעלי. (יוצא מהדלפק ונעמד ליד ארז) איזו
         יפיפייה, והצחוק שלה. (בהתלהבות)
         ארז: הזמנתי אותה למסיבה שלי
         אודי: וואלה?! מעולה. אני חייב להשיג אותה
         ארז (מנענע בראש, מגחך, שם יד על הכתף של אודי):
         ומה קרה בפעם האחרונה שאמרת את זה? אני צריך
         להזכיר לך את המסיבת סיום? הבית של שירלי, אתה
         בחולצת סופרמן, יעלי בשמלה שחורה קטנה כזו
         אודי (קוטע את ארז): הפעם זה שונה, התבגרתי,
          אני גבר (עושה שרירם ופרצוף מצחיק)
          ארז (צוחק): יאללה, יאללה, מר עולם
          אודי (לוקח את התיק שלו, תוך כדי הליכה החוצה):
ביי

אודי וארז יוצאים, חיים מנופף לאודי בלי להרים את הראש.


5.פנים. יום. חנות בגדים
אודי וארז בחנות בגדים גדולה ומוארת. ארז עובר על הקולבים
ומושיט לאודי חולצות. אודי נכנס לתא מדידה עם ערמה של חולצות,
בדיוק אז אנג'י יוצאת מהתא ליד.
אודי יוצא מתא המדידה, לבוש חולצה מכופתרת עם הדפס צבעוני, נע
באי נוחות מול המראה, מסתכל על עצמו, מסתכל על ארז.

         ארז (בהחלטיות): לא

אודי חוזר לתא המדידה ויוצא שוב לבוש חולצה עם פסים בהירים.
הוא מסתכל במראה ואז מחפש מסביב את ארז. ארז עומד לא רחוק משם
ומפלרטט עם המוכרת הצעירה והנאה. ארז רושם מספר בפלאפון ואז
ניגש לאודי.

         ארז: יותר טוב


6.חוץ. יום. רחוב ראשי רועש
אודי וארז יוצאים מחנות הבגדים, אודי מחזיק ביד שקית נייר של
החנות. ארז שם משקפי שמש ומתחיל ללכת. אודי נעצר ומסתכל על
אנג'י יורדת לכביש והולכת ישר בלי לשים לב למכוניות שנוסעות
מסביבה. אודי ממשיך ללכת בצעד מהיר ומשיג את ארז.

7.פנים. לילה. חדר מדרגות
אודי דופק על דלת ולא עונים, הוא דופק שוב ושוב לא עונים. אודי
פותח את הדלת לאט,

        אודי (מכניס את הראש בפתח הבית): ארז

אודי נכנס לדירה, סלון קטן ומבולגן שבו שתי ספות לא תואמות,
טלוויזיה, וידאו, מערכת סטריאו, נרגילה, פוסטרים על הקירות.
אודי עומד בסלון ושומע את ארז off screen.

      ארז (צוחק): כן, הוא כזה דפוק לפעמים.
       (נאנח) אני לא יודע איך להגיד לו את זה

(עוברים לראות את ארז, יושב על המיטה שלו מדבר בטלפון)

      ארז: יעלי לא בליגה שלו בכלל, היא לא רואה אותו.
       זאת הולכת להיות הפדיחה של החיים שלו,
       ועוד במסיבה שלי

נשמעת טריקת דלת. ארז יוצא לחדר מדרגות ורואה את אודי יורד
במהירות.

      ארז (צועק): אודי, חכה שנייה

אודי ממשיך ללכת, ארז רץ אחריו ותופס אותו בתחתית המדרגות.

      ארז: מה כבר שמעת? נו, אודי, אל תהיה כזה

אודי משתחרר מהאחיזה של ארז ויוצא החוצה

      ארז (תופס את המצח שלו): שיט


8.חוץ. לילה. רחוב שקט
אודי יוצא מהבניין של ארז ומתחיל ללכת.

      אנג'י (off screen): איך קוראים לך?
      אודי (נעצר ומסתובב): מה?
      אנג'י (עכשיו כבר רואים אותה): איך קוראים לך?
      אודי (מתקרב לאנג'י): אודי. ולך?
      אנג'י: אנג'י
      אודי (בצחוק): כמו השיר של הרולינג סטונס, מכירה
אותו?
      אנג'י (ברצינות): כמו גבריאל ומיכאל. אודי, שלחו
      אותי לעזור לך. אני יודעת בדיוק את מי אתה צריך.
      אודי: ראיתי אותך אתמול, בין המכוניות,
      בחורה אמיצה
      אנג'י: אני עוקבת אחריך כבר הרבה זמן, החלטנו
להתערב,
       לעזור לך.
      אודי: למה נראה לך שאני צריך עזרה? ומי זה החלטנו?
      אנג'י: אני לא יכולה לפרט
      אודי: טוב תראי, אני צריך ללכת. שיהיה לך לילה
       טוב (מסתובב והולך)
      אנג'י: אתה עושה טעות


אודי מסתובב ורואה את אנג'י מהגב מתרחקת משם, יש לה זוג כנפיים
לבנות. הוא נעצר, משפשף את העיניים, מסתכל שוב אבל אנג'י
נעלמה.

9.פנים. לילה. הבית של ארז
בסלון של ארז יש מסיבה, מוזיקה רועשת, בערך 30 אנשים כבני
עשרים שותים, מדברים ורוקדים. ארז מסתובב בין האנשים ומפטפט
איתם, הוא מסתכל כל הזמן לכיוון הדלת, נראה מתוח.
אודי נכנס, לבוש בחולצה החדשה, נראה מצוין, מלא ביטחון עצמי.
ארז קולט אותו מהקצה השני של הסלון וניגש אליו.

         ארז: אני שמח שבאת, אתה נראה טוב
         אודי: יא חנפן
         ארז (צוחק): אז אנחנו בסדר?
אודי מהנהן
         ארז: ידעתי שלא תוכל לכעוס עלי עוד הרבה זמן
         אודי: אני הולך לדבר איתה, לא משנה מה תגיד
          ואל תדאג למסיבה הדפוקה שלך, לא נראה לי
          שאנשים נהנים ממילא. היא הגיעה כבר?

ארז מצביע לכיוון יעלי שיושבת על הספה מוקפת בחברות, צוחקת
בקול. הוא טופח לאודי על הכתף. אודי ניגש לשולחן עם שתייה
ועושה לכיוון של יעלי תנועות של "רוצה לשתות?" יעלי לא רואה
אותו. אודי ממלא שתי כוסות ומפלס בקושי דרך אל יעלי מבין
האנשים. אודי נעמד ליד יעלי אבל היא לא שמה לב וממשיכה לצחוק,
הוא קורא לה והיא לא שומעת. ארז מגיע ונעמד ליד אודי.

        אודי (בלחש לארז): גם אתה חושב שאני צריך עזרה?
        ארז: יעלי, את זוכרת את אודי, נכון?
        יעלי: מי?

יעלי מסתובבת, מרימה את היד ושתי הכוסות שאודי החזיק נשפכות
עליה. כולם משתתקים (גם המוזיקה) ומסתכלים על אודי ויעלי.

       יעלי (נעמדת וצועקת בכעס): תראה מה עשית.
       חתיכת אדיוט (סוטרת לאודי)

יש כמה שניות של שקט ואז המוזיקה חוזרת וכולם ממשיכים לדבר
ולצחוק. אודי בורח החוצה, מסמיק ומסוחרר.


10.פנים. לילה. סלון ביתו של אודי
אודי יושב על כורסא ומלטף את מוגלי שיושב על הברכיים שלו. אודי
קם פתאום והולך לדלת, מוגלי קופץ ביללה.

       אודי: מוגלי, אני הולך ושלא תנסה לעצור אותי.

מוגלי מתיישב על הכורסא ומסתכל על אודי באדישות.


11.חוץ. לילה. רחוב ריק
אודי הולך לבד, הרחוב ריק, נושבת רוח. הוא הולך לאט, לובש
ג'ינס וחולצה קצרה, גורר רגליים, בועט בפחית. הוא מזמזם שיר
ומוציא מהבגדים שערות של מוגלי. אודי ממשיך ללכת, מוציא את
הידיים מהכיסים ומשלב אותן, נהיה לו קר. הוא מתיישב על המדרכה
ומוריד את הראש בין הברכיים. מתחיל לרדת גשם.

         אודי (קם וצועק לשמיים): משתינים עלי
         מהשמיים! אין לך מישהו בגודל שלך להיטפל
         אליו? איפה את אנג'י? תגידי לו שיפסיק! איפה את?

חפץ קטן נופל מהשמיים ופוגע לאודי במצח, הוא נופל ומשתטח על
הגב. אחרי כמה שניות אודי קם ביד אחת הוא משפשף סימן אדום
במצח, ביד השנייה הוא מחזיק צרור מפתחות (בגובה העיניים) עם
מחזיק מפתחות בצורת כוכב עם אור שנדלק ונכבה.
שומעים תקתוק עקבים ורואים רגליים של בחורה (מיכאלה) שנעמדת
ליד אודי. הבחורה דומה להפליא לאנג'י בתווי הפנים ובגוף, רק
צבע השיער חום ולא ג'ינג'י.

      מיכאלה (מדברת מהר): יא, מצאת את המפתחות
       שלי. תודה. חשבתי שאיבדתי אותם. חזרתי
       בדיוק מהעבודה וחיפשתי אותם בתיק.
       יש לי מלא זבל בתיק וחשבתי בהתחלה שהם סתם
       תקועים שם מתחת למשהו, אבל לא מצאתי אותם.
       התחלתי להילחץ, אין לאף אחד עותק של המפתחות
       לדירה שלי.

כל הזמן שמיכאלה מדברת אודי יושב על המדרכה, מחזיק את המפתחות
ומסתכל עליה בפה פעור. מיכאלה מפסיקה לדבר לכמה שניות.

      מיכאלה (הפעם יותר לאט): אוי, אתה רטוב
       כולך. אתה רוצה לעלות אליי להתייבש ליד
       התנור? (לוקחת לאודי את היד, מקימה אותו
       והם הולכים ביחד) אני אכין לך מרק שלא תצטנן.

(רואים את אודי ומיכאלה מתרחקים)

      מיכאלה (פונה לאודי): אני מיכאלה. ואתה?