אני לא רוצה לשכוח אותך, שי שוברט,
אני רוצה לכתוב שי שוברט
ושתהיה אצלי הפרנסיס ז'ם
אלמוני ומשופם שלא היה לו
אלא שם, שחור
הזיכרון שלך רודף את קיר חדרי
כמו מחשבות מוות מקקיות
ומבריקות שמטפסות בהתרסה אל הנייר.

המבטא הישראלי בעברית שלי
יחתוך אוזניים אחרות, ארטיסטיות ממך כשתסע
מכאן לטבע דומם נטורליסטי.
אני וכל העיגולים שלי
רק במרחק כמה משיכות
מכחול-ריסים דומעי טוב-אל,
כמו שדות מגנטיים בתוך שדות
אליפטיים בתוך שדות
שלא קצרו בציורי וון-גוך.

מבעד לחבלי סייגיך
המוזיאוניים, אתה
לא מסתכל.
אתה המדלל.