אני עם גל לבד בחדר מחשבים... השעה 02:00 לפנות בוקר. התלתלים
של גל משתוללים ואני מוחאת כפיים! יאללה, יאסו! כפרה על גל.
שרים שרית חדד. אין אין עליה, שתמות כבר.
ככה זה באוניברסיטה, השלמת עבודות שהיה צריך להגיש בתחילת
הסמסטר, טפו ינעל הממסד. וכל הקטע שאי אפשר לעשן במקלטים
המעפנים האלו. גל מברברת למחשב, אני קורצת למקלדת פאקן סרט
כחול.
אח, לו יהי, לו יהי, אנא - שייפול עלי פסנתר ואני אקבל פיצויים
מהאוניבסיטה, אמן, לו יהי.
לא מבינה למה לא מארגנים שירה בציבור בשעות לילה מאוחרות פה.
אנשים עם גיטרות, נרגילות במדשאות היפות שיש כאן. אז מה אם זה
חופש?! אני הייתי באה. טוב... אפילו אם לא, הייתי שמחה לדעת
שיש כאלה שכן באים.
אבל מה שהכי יפה זה שמי שרצה להצטרף למכבים היה צריך לקטוע
לעצמו עם השיניים שלו את האצבע ואז כבודו היה נחשב בצבא המכבים
או החשמונאים... אבל אל דאגה, הם נזפו בשמעון בר יוחאי ועכשיו
הם היו צריכים רק לעקור עץ ארז ברכיבה על סוס!!! אין, אין על
העם היהודי, כמה חכמה ברב אחד.  
מה גל תעשה עם עצמה? לפי מה שהיא אומרת היא לא יכולה עם עצמה.
ורק שתדעו - אל תגידו לאבטחה, תישבעו! היא רצתה לעשן כאן בתוך
המיקלטייה הזוועתית הזו, שדרך אגב קלסטרופוביה זה לא דבר מומלץ
כאן. שששששש... הבטחתם לא לגלות.
אבל הכי כיף בעולם זה לדעת שאם יש נפיחה קטנה זה יכול לגרום
להתעלפות, למרות שיש רק אותי ואת גל, אז מה. התעלפות
כעבור 18 דקות - הממ, איפה אני? מי אני? מה דיוויד יום היה
אומר על זה...
דרך אגב, קלימרו היה אפרוח שחור משחור ולפי טיפקס גם רוצח
סידרתי. אז למי להאמין, אנשים טובים שלי, למי?


תיכף אשוב...