פעמים רבות אני מוצא את עצמי מבקש שיקחו ממני את מה שאני זוכר,
ויודע, סתם להיות אדם רגיל עם חלומות רגילים ומחשבות רגילות
ונושאי עניין רגילים.
אני רוצה להיות מסוגל לפתח שיחת חולין על ספורט או משהו אחר
ולהתעניין במה שאני אומר.
אני תוהה אם כולם בודדים כמוני, מרגישים כל הזמן כאילו הם
עומדים למבחן שהתוצאה בה ידועה מראש והיא תמיד נכשל.
אני כבר לא יודע במי האשם, אם בי, שאני פשוט לא מסוגל או, כמו
שלפעמים נוח לי להאמין, בהם שהם לא נותנים לי הזדמנות.
אני מסתכל לפעמים ורואה אותם עושים דברים שאם אני הייתי עושה
הייתי סוטה, מגעיל או במקרה הטוב אידיוט, אולי המסקנה היא שאני
אכן סוטה, מגעיל ואידיוט.
אני לא כועס עליהם, גם אילו ניתנה לי הזכות לשפוט אותם, ואני
לא מאשים אותם, בסופו של דבר כל אחד צריך כבשה שחורה, ואני
לוקח את התפקיד על עצמי.
אלה החיים שלי ואני לא רוצה שאף אחד יעבור את זה בשבילי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.