תמיד אני מחפשת אהבה במקומות הלא נכונים,מחפשת ומחפשת אפילו
מתחת לסלעים...
אני תמיד רוצה את אלו שאין לי אליהן גישה ושאני נפגשת עם בנות
שהן אותי בכלל לא מעניינות.
אני לא בנאדם שטחי שקובע על פי מראה חיצוני בלבד, אני בנאדם
שמאמין בפרפרים...

הפרפר שנמצא אצלי בבטן הוא זה שמוביל לי את הלב, הוא לא נמצא
הרבה. פה ושם הוא נותן הופעת אורח, במרבית שנותיו הוא ישן, אבל
כשהוא מתעורר הפרפר עושה עבודה מצוינת. דבר ראשון הוא נותן לי
צבע כמו של סלק וגורם לי להרגיש מעופפת, והלב עובד הכי מצוין,
איזה 180 קמ"ש, והעיניים שלי נפתחות ורואות את האורחת שהחייתה
לי את הפרפר, והפרפר משתגע כאילו הוא על אקסטזה, מתרוצץ בלי
הפסקה, משתגע ועולה לי לראש ואומר לי: "יאללה לעבודה, את לא
רוצה שאני אלך לתרדמה".
ואני מהססת, וחושבת, ופועלת, אז אני ניגשת לבחורה כמו שהפרפר
הורה, ואז הבחורה עונה אני סטרייטית והיא אדישה, והפרפר ממלמל
"בקצב הזה שנת החורף שלי קרובה".

לאחר מכן אני והפרפר הרדום הלכנו למסעדה, ופתאום כמו משוגע
קופץ לו על המלצרית "וואי היא מדהימה, בדיוק הטעם שלי ושלך".
השארנו לה הודעה על הקבלה "שמי חן וזה פרפר ואנחנו נורא נשמח
להכיר אותך". השארנו לה גם מספר טלפון... כעבור יומיים סיפרו
לנו שיש לה חבר...

והפרפר שוב ממורמר: "כמה סטריטיות יש בעולם"...
מדי פעם הפרפר רואה בחורה שמכניסה אותו לויברציות, אבל הוא כבר
לא אומר לי לגשת אליהן בשבילו... הפרפר החליט שהוא משחק אותה
קשה להשגה - הוא טוען שבנות מתות על זה...

למרות שהוא איתי הפרפר מרגיש בודד אמיתי...


הסיפור הזה מדבר עליי בלשון אחר יותר פנימי אצלי...