הייאוש כבר מזמן כבש את הלב. זוחל מכל פינה נסתרת, מתחבא
בצללים. מסווה אלקטרוני בוהק לרגש שחור. מלחמת גרילה בקרב
מאסף. מנסים אולי להציל את הרגש, מקווים שעוד יצליחו לחלץ
נפגעים.
זרמי מידע בבינארית שוטפים את מחזור הדם. לוחשים בשקט, קול
ארסי, מפתה.
"זזזרום... זזזרום..., וותר, שתף פעולה. חבר את התקע. רק תכניס
את האצבע, אנחנו נדאג לכל מה שנשאר."
האצבע מושטת קדימה, רועדת. הגוף מתעוות, מפרכס. זעה זורמת
במורד הפנים.
המרפק מתקפל פנימה, הוא עדיין נלחם, ולרגע נדמה שיש עוד
תקווה.
נקישה מתכתית. אור נדלק במסוף ואותיות פלורסנטיות כחולות
מרצדות על גבי המסך. תשדירי תמיכה נפשית עולים לאוויר, מכסים
את הגוף בעוד מעטפת, מנפיקים אושר סינתטי, אשליות גאולה. ענן
חשמל מחייך מרחף סביב השקע והיד שוב נשלחת קדימה, צועקת נשמתה
לעזרה.
מושך אחורה, נלחם עם הסבל. בוהה במסוף אלמוני ברחוב מהדהד
ונטוש, נאבק לשמר עוד קצת רגש. תשדירים נוספים מחכים לתורם.
מספרים, משדלים, מבטיחים מנוחה ושלווה.
"אין עוד צורך ברגש. הצטרף לקהל, מוקהה וכבוי כמו כולנו."
והפחד עולה. משנה זוויות התקפה, אגרופים שלוחים לפנים, מייאש
ומרתיע. משפטי בדידות מסתננים לו בין השיניים וזוחלים לאורך
הגוף. צמרמורות קור נולדות בנקודות המגע. עושות דרכן אל הלב,
מקפיאות חלומות ותקווה.
אבוד במבוך עירוני, ללא טיפת צבע, ללא סוף של רגש. הלום מרעש
אפור ועשן שמנוני. משחזר מגעים בתחושה חדשה, לא מוכרת. מנסה
לשחזר תחושת עצמאות.
מושך אחורה, נותן מה שיש, מעלה זיכרונות טהורים. רגעים של מגע
אנושי, של איחוד עם הטבע, רגעים שכמעט כבר אבדו. בכוחות
אחרונים נאחז בתקווה. מעיז לחלום, להרגיש, לזכור שאפשר.
השרירים רועדים. קדימה, אחורה. רוצה, לא רוצה. פיתויים שוב
תוקפים את המוח. והיד, לה חיים משלה. חברה במחתרת. לוחמת
באומץ, היא לא תשתף פעולה.
האותיות מתחלפות, פרחים מופיעים על המסך. הצבעים מקרינים שלווה
וניחוח יסמין מתפזר סביבך, מרגיע. אין סיבה לבהלה, אין לחץ,
הבחירה בידך. המתח נחלש, מעטפת נסוגה. שרירים נכנסים למוד
הרפיה, ולרגע נדמה שמצליח לחשוב בבהירות. היד נופלת למטה,
מותשת. הכתפיים שמוטות וסנטר מזדקר באוויר, מתריס נגד כולם.
צעדים קטנים, נאבקים בחומה מגנטית שמרפה מהגוף עם כל שנייה
שעוברת.
זהו, עכשיו. זה הרגע, לא יהיה עוד סיכוי. נחכה לא נצליח. לתת
עוד דחיפה. להתרחק.
כוח רצון מתכווץ והרגל נותנת פייט אחרון. הגוף מתקדם, מתכופף
לפנים. הפעם המצח נותן כתף ומושך את כולם אחריו. שוב רועד,
מפרכס, רק הפעם אחרת וכן, כבר נדמה שמצליח.
הטבעת נפרצת, המתח נופל.
בזרועות מושטות כושל לרצפה. מתנשם, מתנשף ואוגר עוד חמצן.
מתרומם ועומד. חיוך קטן של סיפוק. ניצחון, וממשיך ללכת קדימה.
לברוח.
נקישה מתכתית. אור נדלק במסוף הסמוך. אותיות כחולות פלורסנטיות
מרצדות על גבי המסך.
ושוב מאבק.