אתה מתבונן בכוכבים, בוהה בהם, כאילו אתה נכנס לטראנס. מנסה
להגיע לשם ושוב אתה מבין שבחיים לא תצליח להגיע אליהם. ואתה
מוצא את עצמך שוב מנסה, כי אולי, רק אולי, מתבונן שאף אחד לא
שם לב ומותח את היד כלפי מעלה ושוב, גם הפעם לא מגיע.

אתה מתבונן על הים בזמן של שקט נפשי, מתבונן בו נרגע, והגלים
מתנפצים, גדלים, קטנים, רגועים, עזים. הרוחות מנשבות, הקצף
נוגע בחול ומתרחק, ואתה מתבונן במראה ומבין את כוחו העצום של
הטבע, כמה הוא גדול משלך, כמה שבחיים לא תצליח לעלות על כוחו,
כמה שבחיים לא תצליח, לא משנה כמה שתרצה להבין את כוחו
ונפלאותיו.

אתה מתבונן בשקיעתה של השמש וזריחתה, ואתה רואה כמה היא יפה,
כמה היא רגועה ועם זאת כה מטורפת, עזה, משמעותית. ואתה, כמה
שתרצה, בחיים לא תצליח להגיע למימדיה, לניגודים שבה ועם זאת
לדמיון החזק.

הכוכבים, הים, השמש- אתה מתבונן בהם ורואה את גדלות הטבע,
גדלות שבחיים לא תצליח לעלות עליה, לא משנה כמה תנסה. אתה מוצא
את עצמך בכל זאת מנסה שוב, תמיד מתאכזב ועם זאת שמח למראות,
שאתה רואה כל יום מחדש באותו הזמן של העצבות. אתה מוצא עצמך
רואה את העובדות מול העיניים- הזריחה, השקיעה, הים הכוכבים
והטבע, הכל- הכל היה עוד לפני שהגעת לפה, נשאר כל עוד אתה פה,
ויישאר גם הרבה אחרי. ואתה דבר כל כך קטן בתוך הדבר העצום הזה,
דבר שבחיים לא תצליח להבין. לא משנה כמה תחקור וכמה עובדות
יביאו מדענים, תמיד יישאר עוד מה לגלות ולהבין.

אתה, שכל-כך קטן, ולעיתים חושב את עצמך כל-כך חזק, מוצא את
עצמך בוהה בנפלאות הטבע והיקום וחושב, כמו שכל אדם חושב לפחות
לפעמים, מה שחשבו לפניך ועוד יחשבו הרבה אחריך: "אם הוא כה
חזק, למה אנחנו חושבים שאנו יכולים לשלוט בו? ובעצם הוא שולט
בכולנו בלי שאנו שמים לב, ובעצם מה בכלל אז תפקידנו בעולם הזה?
אחרי הכל אנחנו יום אחד לא נהיה פה, ועם זאת הוא יישאר יתפתח
ויתחדש בעוד אנחנו כבר מזמן לא כאן."

ואז אתה מתחיל לחשוב, אם כי אולי כדאי שתזכור שאחרי הכול תפקיד
קטן יכול למלא תפקיד גדול,
ואתה הקטן שבטבע ממלא תפקיד חשוב ביותר. וגם אם, בעצם, את
משמעות החיים שלך אף אחד עדיין לא יודע, אתה חייב לזכור שגם אם
את התפקיד שלך אתה לא יודע מילה במילה להסביר.
למישהו אתה בטוח חשוב וממלא אצלו מקום מרכזי, ממלא אותו בשמחה,
מציף אותו באושר כל פעם שהוא חושב עליך, רואה אותך, רואה את
החיוך שעל פניך. התמצא תפקיד חשוב מזה? התמצא משמעות גדולה
לחיים מאשר החיים עצמם?

אז כשאתה חושב שאתה יכול לשלוט בטבע, אתה בעצם לא יכול. לשלוט
בדברים אחרים כן, כי גם אם לא תגיע לכוכבים, למימדה של השמש או
לכוחו של הטבע, אתה עדיין תמשיך לנסות. אף פעם לא תדע בדיוק
למה, אולי זה מהרצון שלך כמישהו שחיי פה, ואולי זה פשוט חלק
ביום, שגורם לך להרהר בדברים.

האם שמת לב לחיוך שעולה לך על הפנים, ברגע שאתה מנסה למתוח את
היד ולהגיע לכוכב? לחיוך ששוטף לך את הפנים, כשאתה מתבונן לתוך
הים? הרבה פעמים אתה לא שם לב, אבל הוא תמיד נמצא שם, כי ליצור
כה קטן בעולם כזה, שמתבונן על הנפלאות היקום, יש את החיוך של
יום-אחד-אני- אצליח.

ואתה חוזר מהרהר בכל, והפעם תשאל את עצמך בנוסף לכל השאלות:
"האם יש משמעות גדולה יותר לחיים מאשר החיים עצמם?! האם יש
אושר גדול יותר מלהתבונן על הנפלאות האלה? האם יש עובדה מופלאה
יותר מאשר האחת, שיש מישהו שמחייך רק בזכותך?

והכוכבים, הים, השמש והכל יישארו וימלאו את תפקידם כמו שעשו
תמיד, ואולי אתה באמת פה רק זמנית, אבל האם זמנית הפירוש לדבר
לא חשוב?!