ידעת שמשהו מת גם מבלי שאמרתי. "משהו רקוב אצלי". בכיתי עליך,
עליי, עלינו, על מה שהיה, על מה שיהיה עכשיו, על זה שהנוכחות
שלך כבר לא מרגיעה אותי יותר. "עוברת עליי תקופה קשה, תביני".
לא רוצה להבין. תבין אותי פעם. קבל את סליחתי ונסה לחיות איתה
כמו שאני ניסיתי לחיות עם הסליחה שלך כל השנים האלה ולא
הצלחתי. שכבנו. כמובן ששכבנו. זה הדבר היחידי הטוב שאנחנו
יודעים לעשות. המגע שלך כבר לא עושה לי צמרמורת, הטעם שלך בפה
שלי כבר לא מרגש אותי. זה נגמר. זה היה חייב להיגמר מתי שהוא.
בבקשה תסלח לי על זה שאני לא אוהבת יותר. בבקשה תסלח לי שאני
כבר לא רואה אותך באותו מבט כמו פעם. תנסה להבין. אל תלך אתה,
תן לי ללכת, כשאהיה מסוגלת.