אנשי הביטחון בבניין המשרדים אשר בו הוא עובד לעולם לא ישכחו
את המקרה שבו הם נאלצו לרסן ולהכניע את יוסי לרצפה, כאשר הגיע
המשלוח של בלוני הגז.
האמת היא שיוסי לא היה חושב או מעלה בדעתו אפילו להתקרב אל
בלוני הגז הללו אילולי פקידת הקבלה, ברוב טיפשותה, התקשרה
למעביד שלה וציינה בקול רם את העובדה שהדברים הארוכים הללו
ממתכת עם הברז למעלה נקראים "בלונים" והם בדיוק הגיעו בפתח
הכניסה לבניין.
זאת הייתה הבעיה, יוסי פשוט לא עשה הבחנה בין סוגי הבלונים...
זה לא שהוא
פוצץ סתם כל בלון רגיל, לא!
יוסי
פוצץ כל דבר אשר המילה "בלון" אפילו יוחסה עליו:
בלוני מסיבות, בלונים של מסטיקים (תמיד הייתה לו חבילת מסטיקים
רק בשביל השעשוע) בלוני הליום, כדורים, כדורי ים, בועות,
כדורים פורחים...
הכל!
בעל הבית שלו אף דואג תמיד להדביק מדבקה אדומה, זוהרת וגדולה
על בלון הגז בביתו של יוסי, אשר אומרת: זהו לא בלון!
כדי שיוסי לא יחשוב על
לפוצץ אותו.
הכל התחיל כאשר יוסי היה בן 3.
אמא שלו קנתה לו בלון הליום בצורת דולפין בצבע תכלת, וקשרה
אותו לידו הקטנה של יוסי בסרט סגול.
יוסי כל כך התרגש, זאת אומרת, הוא ראה בלונים בעבר אבל לא כאלה
של דולפין, ועוד עם סרט סגול.
והבלון שייך לו, ליוסי הקטן!
יוסי שמר על הבלון כאילו היה חלק מגופו, כל מקום שאליו יוסי
הלך הבלון הלך איתו.
יוסי היה פשוט שמח מבחינתו הבלון היה כמו חבר חדש, הוא אפילו
נתן לו שם: "דולפי-בון" (לקשי ההבנה - שילוב של דולפין
ובלון).
במשך 3 ימים יוסי היה הילד המאושר ביותר בעולם, הוא והחבר החדש
שלו בילו יחד כל הזמן ללא הפסקה.
אך מה?
כידוע, תכולת חייהם של הבלונים אינה ארוכה, בייחוד בלוני
הליום.
ובסופו של דבר או שנגמר להם ההליום או שהם
מתפוצצים!
וכך באמת גם קרה עם בלונו של יוסי "דולפי-בון".
ל"דולפי-בון" ירד טיפה ההליום ולכן הוא נחת על מיטתו של יוסי
הקטן, ויוסי, מבלי משים לב, מהיותו ילד שובב ככל הילדים, קפץ
על מיטתו, ו...
פתאום נשמע "בום"!
אוי לא, איזה דבר נורא! "דולפי-בון", חברו הטוב של יוסי,
התפוצץ!
יוסי קם מהר ממיטתו ומיד ראה את האסון אשר ארע, איזה זוועה,
"דולפי-בון" לא היה נראה יותר כמו הבלון-דולפין הבריא והיפה
שיוסי הכיר ואהב, הוא היה נראה הרבה יותר כמו הדברים המוזרים
האלה שיוסי ראה לפעמים צפים בים.
כולו מקומט ומגעיל (לידיעתכם בלוני הליום ששוחררו מגיעים בסוף
לים והרבה דולפינים, דגים וחיות ים מוצאים את מותם בצורה זאת)
יוסי לקח את "דולפי-בון" (או לפחות את מה שנשאר ממנו) ורץ מהר
לאמו, כי חשב שהיא תוכל לעזור (הרי אמא יודעת הכל).
אך, אמו של יוסי הגיבה ככל אדם מבוגר בגילה ואמרה ליוסי הקטן
(שלא היה מוכן עדיין) שזהו סופו של כל בלון; הוא
מתפוצץ !
יוסי לאחר ששמע את הבשורה הנוראית הזאת מאמו אותה העריך ואהב
יותר מכל, הבין והגיע למסקנה כי באמת כך הדבר וזה סופם של כל
הבלונים.
הם
מתפוצצים בסוף!
אם זהו המצב באמת אז למה ש"דולפי-בון" חברו הטוב יהיה בגן עדן
לבלונים לבד?
חשב לעצמו יוסי.
מאז אותו יום החל יוסי במסע רצח בלונים מטורף ו
פוצץ כל בלון
שנקלע לידיו!
מבחינתו גם ככה זהו סופו של כל בלון אז כדי
לפוצץ אות כולם
כמה שיותר מהר, וכך הם יגיעו לחברו הטוב בגן עדן לבלונים.
ובכן, זהו הסיפור על יוסי הקטן, וכיצד הוא גדל והפך ל"איש שאהב
לפוצץ בלונים".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.