אבק שנות חיי המעטות כבר צורב את עיני.
דמעות גולשות וממסות את כל מה שאי פעם בניתי.
את המעט שאי פעם הצלחתי להוציא מהגוף הפרום הזה שמנסה ללא
הצלחה להכיל את שאריות נשמתי. את מה שהיא השאירה.
                                                           
 

אמרת לי פעם שאני עדינה. היה אמצע הלילה ואני ידעתי שאני עומדת
להגמר. אמרת לי שאני עדינה, כל כך עדינה שאתה מפחד לגעת בי.
מפחד שאני אתפורר. אמרת לי שאני מלאך קטן. כל כך רציתי להגיד
לך. רציתי שתדע כמה אתה טועה. רציתי לצעוק. לבכות. למחות.
שתקתי.
שתקתי ונתתי לדם להמשיך לנזול על הזרועות שלי.
שתקתי ונתתי למפלצת שלי לקרוע עוד חלק ממני.

אני לא זוכרת במדויק את הרגע שבו גיליתי שהיא קיימת. את אותה
שנייה שבה התברר לי שבעצם אין לי שום שליטה על המכונה הישנה
הזאת שקוברת את נשמתי. לא היה רגע מדויק. היו מיליונים.
הרגע בו מצאתי את עצמי מחזיקה קופסת כדורי שינה ריקה ולא מבינה
לאן הם נעלמו.
הרגע בו ראיתי את תקרת חדר האמבטיה מעוותת דרך מי האמבטיה ולא
מבינה למה אני לא רוצה לנשום.
הרגע בו ציירתי על הרצפה בדם שלי. מרגישה לאט איך הכל נעלם ולא
מבינה למה אני לא צורחת.
הרגע בו אמרת שלא יכולת יותר. שאני לא נפתחת גם אחרי כל השנים.
שנמאס לך לדאוג כל שניה אם אני עדיין מקימת את חתיכת הכלום
שעוטפת כמו תכריכים את הנשמה שלי וחונקת אותה לאט לאט.
ולא מבינה למה אני לא צועקת שזאת לא אני.
לא מבינה למה אני לא מספרת לך עליה.
המפלצת.

אני שוכבת כאן ובוהה בכלום האונברסלי הזה שממלא את כל החיים
שלי ומרגישה אותה ניזונה מהחלקים האחרונים שנשארו מהתירוץ
העלוב שלי לנשמה. ואני לא צועקת. בשביל מה?

אמרת לי פעם שאני הנסיכה שלך ואני תמיד ציירתי לי בראש אותי
כלואה במגדל. ואתה, הנסיך, נלחם בדרקון ומטפס לראש המגדל ומציל
אותי.
אז איך זה שאף פעם לא נלחמת במפלצת שבתוכי?!
איך זה שהבטת בעיני ולא שמת לב לעינים שלה בוהות בך בחזרה?!
איך זה שנישקת אותי ולא שמת לב לארס שלה מטפטף לי מהשפתים?!
איך עשית אהבה איתי ולא שמת לב למזכרות שהיא השאירה עלי?!

איך אהבת אותי כל כך הרבה זמן ולא הצלת אותי מעצמי.

אמרתי לך פעם שאני רוצה מצבה שחורה. אתה כעסת. אמרת לי לא לדבר
על שטויות. כנראה שלא דמיינת שתצטרך לבכות עליה תוך זמן כל כך
קצר.
אתה תבכה.
אתה תבכה עד מוות.
אתה תביט בעצמך נפרם ונאכל ונחתך ומוטבע ולא תוכל לעשות כלום.

אף פעם לא סיפרת לי על המפלצת שלך.
אף פעם לא נלחמתי בה.
אף פעם לא הבטתי בעיניך וראיתי אותה בוהה בי בחזרה.
אף פעם לא שמתי לב לארס שלה מטפטף לך בין השפתים שנישקתי
אותך.
אף פעם לא שמתי לב למזכרות שהיא השאירה על גופך שעשינו אהבה.




כנראה שנועדנו.