"רציתי לומר לך משהו, אך אני לא יודעת אם תאהב לשמוע" היא
אמרה.
שתקתי לרגע. לא רציתי לתת לה את הבמה.
היא בטח שוב תפתיע אותי באיזה יציאה כמו בפעמים האחרונות.
היא לקחה אוויר ואז אמרה, "תשמע, אני מצטערת, אבל הייתי
חייבת".
עדיין שתקתי, אני מכיר את כל המשחקים שלה.
עכשיו זו היתה מלחמה, מי יוציא את שלוותו של מי? מי ייצא
מהכלים ראשון.
"שכבתי עם ערבי" היא אמרה בצורה לאקונית.
"את מה?!" שאלתי מופתע.
"שמעת טוב מאד מה שאמרתי" היא השיבה ללא התרגשות רבה.
"לא, לא יכול להיות. את שוב רוצה שאקנא" השבתי.
"עזוב" היא אמרה והדליקה סיגריה.
"אני פשוט לא מאמין. חשבתי שאנחנו ביחד, שיש לך קצת רגש כלפי"
אמרתי וכמעט נחנקתי. אני מכיר אותה כבר שנה, אבל הפעם היא עברה
כל גבול.
היא הסתכלה עליי ואז אמרה:
"ואיפה כל מה שאמרת לי תמיד על שיוויון זכויות, על זה שגם
ערבים הם בני אדם?".
איבדתי לרגע את שיווי המשקל. איזה עוד הפתעות צפויות לי
בהמשך.
"אבל זה לא אותו הדבר", אמרתי,"אם היית חברה של אחמד, לא היה
לי עם זה בעיה. אבל אני החבר שלך, לפחות כך חשבתי".
"קודם כל, זה לא היה אחמד. זה היה מוסטפא השיפוצניק. ולמה אתה
כזה סטריאוטיפי? למה כאשר אתה חושב על ערבי ישר עולה לך בראש
אחמד???" היא השיבה.
"עזבי, את סוטה מהעיקר" השבתי.
"תשמע, אתה חמוד, אבל היתה לי פנטזיה, והייתי חייבת להגשים
אותה" היא השיבה ללא התנצלות.
הפעם באמת שכמעט נחנקתי. שיוויון זכויות ,דעות קדומות, אבל למה
על חשבוני?
ואז, בלי שביקשתי, היא המשיכה:
"אגב, הוא לא היה כזה טוב" היה שקט לרגע ואז אמרה, "ממוש, תוכל
להקפיץ אותי לשנקין?"
"למה, בונים שם בניין חדש?" עניתי והלכתי לדרכי מבלי להביט
לאחור.