היא יושבת מקופלת שם
מכסה את ראשה בשמיכה
בידיה, מחבקת היא את גופה
רועדת קצת. לא הרבה.
כמו תמיד.

עיניים שחורות עמוקות
עיניים שחורות רטובות
והדמעות זולגות על לחיים רכות
לחיים של נסיכה.

שפתיים אדומות דקות
שפתיים אדומות קפואות
והדמעות מוחקות כל זכר לחיוך
חיוך של נסיכה.

היא בוכה עד שהדמעות יגמרו
עד שלא תוכל לבכות שוב אף פעם
כי היא מאמינה, בכל ליבה
שהדמעות לא יכולות להשאר לעולם

בינתיים היא עוד יושבת מקופלת שם
מכסה את ראשה בשמיכה
ממתינה לדעת תוך כnה זמן,
נגמרות דמעות של נסיכה.