זה כבר כמה לילות שאני לא ישנה
אני מרגישה כאילו הם רודפים אותי
הם לא עוזבים ולא מוותרים
בכל פעם שאני נכנסת למיטה הם תופסים אותי
קושרים אותי בידיים, ברגליים ולא נותנים לי לזוז
לא משנה כמה אני צועקת ולא משנה כמה אני בוכה
הם מחזיקים אותי חזק ונכנסים לי למחשבות
הם לא מרפים לא נותנים לי לנוח.
גם אם העיניים שלי עצומות אני לא מגיעה בגללם למנוחה נפשית! הם
פשוט שם
לא נותנים לי לשכוח. מכריחים אותי לזכור
מכניסים לי מחשבות לראש גורמים לי לסבך כל דבר.
ולפעמים מתוך ייאוש אני כבר מרגישה אבודה
ומתחילה לשתף אתם פעולה,
אולי בדרך ההפוכה הם יבינו ויעזבו.
אבל לא.
הם מרגישים שאני צוחקת בכאילו הם יודעים
מתי אני משחקת ואז הם גורמים לי לחשוב
כמה שזה טיפשי שאני שמחה מדמיונות שאני
מכניסה לעצמי בכוח לראש כדי לעשות כאילו
אני שוכחת את מה שהם עושים לי ואז אני פותחת את העיניים
ומחליטה לקום.
בסוף המקרר נפתח ממנו יוצא בקבוק עם אחוזי אלכוהול
שהאחוזים מתערבבים לי בדם ונכנסים לי למוח
ומרדימים אותם ואז אני חולמת את החלומות
שלהם. זה יותר שקט, זה כאילו כמעט לישון
אבל בעצם זה רק יותר גרוע.