היא לא ידעה למה היא כתבה את זה, בשביל מי, ומה היא באמת רוצה
להשיג מכך. היא חשבה שהכתיבה תשחרר את הדבר שיושב לה על הלב,
שמסתובב לה בבטן, כמו פרפרים בבטן- רק שהיא מרגישה אותם בצורה
של שטנים בבטן.
דברים שגורמים לה לבכות בלילות שעות על גבי שעות, לשבת בבית,
בלי לדבר עם אף אחד. להסתובב רק עם אוזניות- שיהיה ברור לכולם,
שזו היא נגד העולם, אבל בתוכה היא ידעה שזה העולם נגדה.
היא לא התכוונה שזה יתפרש ככה. "והלוואי שהוא ימות" זו לא באמת
הייתה המשאלה שלה, אבל רק היא יודעת למה היא התכוונה- וכל שאר
האנשים לא מבינים אותה. היא כתבה את זה כשהיא הייתה בודדה,
כשהיא הרגישה פגועה, וכל מה שהיה כתוב שם- זה הכל רק תחושות,
הדרך שלה להסביר את מה שקרה, בכתב, כי לבטא את עצמה במילים קשה
לה, והיא ניסתה להוסיף כמה פרטים בכך שתגיד מה יושב לה בלב,
בראש, מה המחשבות שלה. אבל מחשבה היא מחשבה, ואך ורק מחשבה!
משהו שנעשה אך ורק בראש! משהו שבחיים לא תעשה, היא כתבה את זה
רק בשביל להמחיש, אבל מי היה מאמין שיגידו שהיא אשמה.
"והלוואי שירצחו אותו בדם קר". היא לא האמינה, והיא לא חשבה
שהסיפור שלה יהפוך למציאות, והמציאות הזו תהפוך את החיים שלה
לגהנום
מישהו יישם את המחשבה שלה, ובמקום לתפוס אותו, תפסו אותה.
כנראה שגם לחשוב אסור בעולם שכזה, כנראה שגם זה...

"... אהבתי אותו, ובטחתי בו, ורציתי אותו, וחשבתי שהוא רוצה
אותי. והרגשתי שאני מוכנה, אז נגעתי בו, והוא נגע בי.
ופתאום הבנתי שזה לא בשבילי, אז הפסקתי אותו, ניסיתי לפחות.
והוא המשיך ונגע בי, ולא הבעתי קולות. והשקט שבפי לא נתן מנוחה
לרעש שבתוכי, ודחפתי אותו מעליי כמה פעמים, אבל הוא חשב שאני
רק אוהבת משחקים מלוכלכים, ושהצלחתי לדבר, שהצלחתי להוציא קול
מגרוני, שרציתי להגיד לו שזה לא בשבילי, הוא סתם לי את הפה
בנשיקה פרועה, ולא יכולתי לעשות דבר נגדה, ולא יכולתי לעשות
דבר נגדו. ואם הייתי יכולה, הייתי עושה.
אז מה עם לא אמרתי את המילה לא במפורש? מה עם שפת הגוף? מה עם
המרדף? מה עם הדקה בה הצלחתי לקום מהמיטה וניסיתי לצאת מהחדר,
והוא תפס אותי ביד חזק והזלתי דמעה? כל זה, מה היה? משחק
ילדים? משחק פרוע? סקס אחר?
התירוצים האלו לא באמת עוזרים, הלא הם תרוצים! אבל מה אתם
תבינו, שוביניסטים. כי יש לי שם של זולה, זה אומר שסקס זה כל
מה שאני רוצה? אני לא רציתי את זה, אבל למה שמישהו יאמין לילדה
עם אם חד הורית ואחות עם תיק במשטרה?
ואתה... מסתכל לי בעיניים וצוחק... צחוק מרושע... צחוק שרק ממך
יכול לצאת... צחוק שאהבתי... צחוק שהכרתי...
זיינת אותי, כמה שאתה גאה. שקרנית זונה, קראת לי, כשיומיים
לפני זה הייתי אהובתך.
אני ואתה יודעים את האמת, אנחנו יודעים שזה לא היה בהסכמה,
ובגללך נאצלתי לעבור דירה, כי אני כבר לא הילדה עם אם חד הורית
ואחות עם תיק במשטרה, אני הילדה שפיברקה אונס וניסתה להוציא את
המלאך שטן. אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון.
איך אתה חי עם עצמך? בלי בושה, הלוואי שאתה תמות. ואם לא,
הלוואי שזה ישב לך על המצפון עד זקנה. הלוואי שיגלו שכל מה
שאמרת היה שקר אחד גדול, ויעצרו אותך ותכנס לכלא, ושם יתעללו
בך כמו שצריך. הלוואי שירצחו אותך בדם קר, כי זה מה שמגיע לך,
חיה!
הלוואי שיגרמו לך להרגיש כמו שאני הרגשתי באותו לילה, חסרת
אונים, אומללה, זולה, עם המון כאב ובכי, ואתה רק היית מעליי
וחייכת.
ממש מקסים, להכאיב לילדה ולראות אותה בוכה בזמן שאתה גומר. יש
לך סטייה חמורה! ויתפסו אותך על כך, כי אנס נשאר אנס.
הלוואי שלא תהיה קיים. הגהנום מחכה רק לך, אדון שטן..."