אדם אלנודע / סגור לעד |
ורק פנסי הרחוב האירו את צעדיי -
חיברתי לי שיר.
כעת הוא טמון בניבכי זיכרוני,
נסתר מהכל באפילה המגוננת.
נחבא אף מעצמי.
עט לא לקחתי לרשום בכתב
על מה ליבי רחש,
את אשר ראשי חשב.
בהול ונפחד -
סגור לעד -
המגירה נעולה.
ועכשיו -
הוא אבד.
עימי.
שוב אף אחד לא ידע,
מה הרגשתי עת צעדתי ברחוב
בלילה חשוך אחד.
אפילו לא אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|