"אני אוהב אותך", ככה הוא אמר לי. "יופי שאתה לא אומר את זה
לכולן", עניתי במן התחמקות, "לא, את מיוחדת". 'בדיוק כמו
כולן', שכחת להזכיר. איך האמנתי לשקרים שלך? איזו תמימה הייתי,
האמנתי שאתה אוהב אותי, שאני היחידה. 'הטיפשה היחידה', יש
לאמר, הייתי סתם עוד בובה במשחק שלך, בובה חסרת אונים, איך
הרשתי לך? לא הרשתי, נכנעתי, קיוויתי, התאכזבתי, נשברתי. כל-כך
הרבה דמעות בוזבזו עלייך, כל-כך הרבה ימים חלפו במחשבה עלייך.
ואתה? אתה זוכר איך קוראים לי בכלל?! אם רק היית יודע מה עברתי
בגללך, בעצם, גם אז לא היה אכפת לך, כי בשבילך אני סתם אחת,
עוד אחת ברשימה. כל-כך הרבה זמן עבר, כל-כך הרבה חלומות
התנפצו, כל-כך הרבה שאלות נותרו ללא מענה, וכנראה שלא יהיה
עליהן מענה לעולם, מענה לך, מענה לסבל שלי.
זה מוקדש לדנדי אהרון, החיים שלי, אוהבת אותך, את זו שנותנת לי
השראה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.