New Stage - Go To Main Page


צ'אבי הובל בדרך העפר, יד גדולה לוחצת על גרונו ורגליו מפרפרות
באוויר. ראייתו נתערפלה והוא קרקר בחוסר אונים. הוא היה חלש
וקטן, ולא היה לו מה לעשות כנגד אלברט רחב הגרם. פרט לכך,
אלברט שילם תמורתו כמה שילינגים טובים, כך שיהיה מי שיטען שאין
כאן כל אי-צדק, ושום עוול לא נגרם למי מהצדדים.
צ'אבי הושלך אל הכלוב הגדול, נפל על חוטמו ומיד הוקף בעדת
תרנגולות צווחניות והיסטריות, שחיטטו בנוצותיו וניקרו בבשרו.
הוא הניח להן לעשות כרצונן, עד אשר נרגעו והתפזרו בלול כאילו
דבר לא קרה. צ'אבי התכנס בפינה וניסה לישון. את ההתיידדות
השאיר לערב.

צ'אבי הקיץ ומיד הבחין שמשהו מרגש מתרחש. אך הוא נשאר רגוע,
כיוון שידע לכמה מעט זקוקות התרנגולות על-מנת להתרגש. הוא פילס
דרך בין העופות עד לחזית. התרנגולים והתרנגולות אכן התרגשו
לשווא. חתול לבן, מפוספס באפור פסע באיטיות לצד הלול, עיניו
עוקבות אחר מאגר המזון המקרקר. צ'אבי שיער כי החתול נכווה לא
פעם מהרשת המחושמלת שהגנה עליהם, וצעד כך רק משעמום. הוא ידע
כי הם מחוץ להישג כפו. לפתע מעדה אחת התרנגולות, נדחפה על ידי
חברותיה ונפלה בחבטה בסמוך לרשת. החתול לא הצליח לעצור בעצמו
והתנפל על הרשת בעיניים מזוגגות ושיניים מבהיקות. זמזום עבה
וחזק נשמע והחתול ילל באימה. שיערותיו סמרו ועיניו נפקחו לגודל
צלחת. פיסת צואה קטנה נפלטה מאחוריו וציפורניו נמתחו עד
שכפותיו החלו לדמם.
כעת שכב החתול באבק, מתנשף ומחרחר. צ'אבי הבחין כי קצוות שפמו
השחירו. התרנגולות התלחששו ברגש חדווה. צ'אבי הרגיש טוב פתאום.
אולי הלול החדש הזה לא יהיה גרוע כמו הקודם. "שלום," קרקרה
פרגייה מפותחת לצדו של צ'אבי. "שלום," ענה צ'אבי. "אני
צ'אבי."
"נעים מאוד. אני לוליטה." אמרה ותחבה את מקורה בנוצות חזה.
"הו."
לוליטה התהדסה מעט לפני צ'אבי, עד שנעמדה לצדו שוב, מתבוננת
בחתול, שהעלה מעט עשן מאוזניו.
"הוא באמת לא ידע שהגדר מחושמלת?" שאל צ'אבי.
"הו, הוא ידע. זה קורה כמעט כל יום."
"אה." החתול התחיל להזדקף לאיטו. לפתע סמרו שערותיו מחדש
ועיניו נפערו בפחד. במאמץ קם והסתלק והלול שקע לדממה קפואה. צל
גדול התקרב על העפר, שהיה שייך בסופו של דבר לחתול הגדול ביותר
שראה צ'אבי מעולם. מפלצת אמיתית. כפותיה הגדולות ליטפו את
הקרקע בעדינות ועצמות שכמותיה נעו בגליות מקפיאה בחינניותה.
החתול צעד הלוך ושוב לצדי הכלוב, מלטף את הרשת בשפמו, שיניו
חשופות וריר מנצנץ בזויות מלתעותיו. הוא נהם בקול נמוך ויציב,
מין גרגור רגוע, עמוק, בעל ניסיון. "זה כמעט מפחיד ממש." אמר
צ'אבי, אך לוליטה כבר לא היתה שם. הלול היה שקט באופן מוזר.
החתול נעצר לצד דלת הכלוב, ונעץ מבט ארוך וחודר באחת התרנגולות
שניצבה בחזית. התרנגולת נרעדה. לחש התלחש, והחתול קרב את ראשו
עוד יותר אל הרשת. "רררר..." פעה החתול בבאס עמוק.
התרנגולות רשרשו וקרקרו. התרנגולת הנבחרת נדחקה על ידי חברותיה
קדימה והמשיכה כושלת לעבר החתול. צ'אבי חש כי הוא צופה באחד
מאותם כישופים אינדיאנים על-טבעיים. התרנגולת התקדמה, עיניה
מהופנטות לעיני החתול הענק. כעת כבר היתה קרובה לחתול
סנטימטרים ספורים. צ'אבי חש כבחלום כאשר שלחה התרנגולת כנף,
הסיטה את הבריח ומשכה את שער הרשת פנימה. החתול פסע פנימה
במלכותיות וקהלו התקער לפניו. שוב פסע הלוך ושוב, תנועותיו
כבדות, איטיות מאוד, עד אשר מצא את שחיפש. מבטו המקפיא התמקד
באחת התרנגולות וכל התנועות פסקו. התרנגולת הנבחרת פסעה קדימה
צעד מהוסס. ואחר עוד אחד. צ'אבי זיהה. היתה זו לוליטה. לוליטה
שלו. כעת עמדו המפלצת והטרף זה מול זו. החתול הענק רחרח את
לוליטה והקיף אותה פעמיים. הוא דגדג אותה בשפמו. צ'אבי כמעט
התעלף כאשר הוציא החתול לשון וליקק בעדינות את מקורה של
לוליטה. צ'אבי התענג על אומץ הלב של יקירתו. החתול הסיט מעט את
לסתותיו ונגס בראשה של לוליטה. כשהרים את ראשו החלה התרנגולת
הקטומה להתרוצץ הלוך ושוב ולהשפריץ מזרקת דם אל חלל הלול.
כשהגיעה לפני החתול פעם שלישית תפס אותה החתול במלתעותיו וניפץ
את עצמותיה בעדינות. נוצות לבנות-אדומות נתלו בשפמו וריח הדם
גאה. המפלצת כרעה על ארבעותיה וסיימה את סעודתה בשקט ובקפדנות.
כשסיימה ליקקה את שפתותיה ושפמה ארוכות, וצ'אבי חשב ששמע אפילו
גרעפס.
בשקט קם החתול ויצא. השער ננעל והתרנגולות פנו בדממה למצעיהן.
בלילה התאבל צ'אבי על אהובתו ולא הגה ביום המחר. אך זה הגיע,
עקשן, כתמיד.
צ'אבי התהלך כסהרורי. בשעת ערב מוקדמת שוב הגיע החתול הקטן,
החשמלי. צ'אבי חזה בהצגה זהה ליום באתמול. "טיפש לגמרי, החתול
הזה," פלטה תרנגולת צעירה שעמדה לצד צ'אבי. צ'אבי הביט בה
באלם. "אני קליאופטרה." אמרה וזקפה ראש קטן. צ'אבי לא הגיב
והתרחק משם שעה שזמזום החשמל נשמע וריח בשר חרוך עלה באוויר.
כעת, בגבו לשער, חזה צ'אבי בעשרות זוגות עיניים מזדגגות שעה
שהצל הגדול החליק על העפר. אחת התרנגולות נדחפה קדימה מכרכרת
כזומבי. היא כבר עמדה בסמוך לשער. כנפה נשלחה קדימה.
"אלוהים," מלמל צ'אבי. "זה יכול להיות אני בפעם הבא." צ'אבי
זינק זינוק הרואי והדף את התרנגולת בדיוק בזמן. הוא קפץ עליה
ברגליו ונפנף בכנפיו בחוזקה. "התעוררי!" זעק. "מה קורה כאן!
אתן מטורפות! למה אתן עושות את זה? הא!?" לאט לאט התנערו
התרנגולות והחלו מקרקרות בהתרגשות. החתול זעם, נהם ונופף
בכפותיו. אך בשער לא נגע. הקהל הריע, צ'אבי הונף על כפיים וזכה
לסיבוב ניצחון סביב הגדרות. באותו לילה הרביע שלושים ושבעה
תרנגולות.

למחרת הגיע החתול הגדול בשעה מוקדמת.
"תראה!" אמרה קליאופטרה. "יש לו פלייר חיתוך!"
צ'אבי צעד קדימה. המפלצת אכן נשאה פלייר גדול בפיה. כעת שמטה
אותו לאבק, וצ'אבי ראה שהכלי עשוי מתכת כהה. צ'אבי חייך. "אל
דאגה!" קרא. "תיכף תהיה פה חגיגה, זיקוקים ושמח. חכו ותראו."
חיוכו של צ'אבי נמוג כאשר שלף החתול כפפת עבודה עבה מברזנט
וחבש אותה על כפו. תוך חמש דקות פער החתול פתח גדול דיו וצעד
פנימה.

זה היה טבח.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/9/04 17:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוד אפשטיין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה