[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







משי סגול
/
רגע לפני שעולים למטוס

4 בבוקר בשדה התעופה, אחרי בקדיקת הביטחון, כל הקופות
והמחסומים, אני כאן, 5 דקות לפני ההמראה. רק טיסה של כמה שעות
קלות מפרידה ביני לבין מינכן, העיר האהובה עלי בכל העולם, שם
מוצגת תערוכת הרכבות שכבר שנים אני מצפה לפתיחתה. דודי, המבוגר
ממני בשנים רבות, הוא זה אשר חשף בפניי את תחביבו - איסוף
קרוני רכבות חשמליות. מאז ילדותי אהבתי רכבות, אך כאשר גדלתי
קצת שכחתי ובהגיעי למצוות טסתי עם דודי למינכן, זו הייתה מתנת
בר המצווה שלו בשבילי. שם, בין כל הנופים שראינו והמקומות בהם
ביקרנו, ביקרתי גם בתערוכת רכבות בפעם הראשונה בחיי. מאוד
נהנתי מהתערוכה שהעלתה בי עניין רב. שאלתי את דודי שאלות רבות,
חקרתי, והתבוננתי במסלולי הרכבות המשוכללים בהערצה. "כשאהיה
גדול," כך הצהרתי באוזני דודי "אבנה גם אני מסלול רכבות כמו זה
ואולי אף משוכלל יותר". וכך היה. בחדרי, אשר נשאר יתום
לשבועיים הקרובים, עומד מסלול אשר אני בניתי במו ידיי במשך
יותר משנה ובו מוצגות לראווה 15 רכבות חשמליות משוכללות ויקרות
ביותר אשר דודי הזמין מחו"ל במיוחד עבורי. כמה הייתי גאה כאשר
סיימתי לבנותו... הצגתי אותו בפני כל מי שבא לבקר בביתנו
וכולם, בלי יוצא מין הכלל, התפלאו למראהו עצם עיצובו וצורתו
הבלתי רגילים. ומכולם, היא הכי אהבה אותו, את מסלול הרכבות
שלי. היא אהבה לצפות בי מסיע את הרכבות הנה והנה על פני
המסלול, מביטה בי במבט מעריץ, כמעט כפי שאני הבטתי במסלולי
הרכבות בתערוכה ההיא במינכן. יום אחד, כאשר באה, הניחה ביתן
קטן באמצע הכפר שסביבו סובב המסלול, ביתן קטן בעל ארובה ורעפים
אדומים ועל הדלת הכחולה של הביתן תלוי שלט קטנטן הנושא את שמי
ושמה בצירוף שם משפחתי. אהבתי אותה. היא אהבה אותי. היא הייתה
באה לישון אצלי בכל סופשבוע. כשלא הייתה הרגשתי שמשהו חסר
בחדרי. היא הייתה חסרה, והתגעגעתי אליה. הייתי מצפה בכיליון
עיניים לבואה בסופי השבוע. היו פעמים בהם לא הייתה לי סבלנות
לחכות עד שתבוא והייתי נוסע אליה ומפתיע אותה בביקור פתאומי.
היינו מטיילים במשך שעות ללא מטרה, מביטים זה בזו, מתנשקים,
אוהבים. לא היו בינינו סודות, לא היו בינינו שקרים, היינו הכי
אמיתיים שיש. יום אחד היא לא באה. הייתה לה סיבה מוצדקת, אך
אני נפגעתי בכל זאת. כך קרה פעמים מספר, היא לא יכלה להגיע
ואני נפגעתי. הגעותיה נעשו תכופות פחות ופחות ואני התגעגעתי
יותר ויותר. הקשר שלנו הידרדר מיום ליום, רבנו המון, זה כאב
לשנינו, אך לא הייתה בידנו כל אפשרות לעצור זאת. לא רצינו
לוותר על האהבה הגדולה שלנו, אך הזמן עשה את שלו ולאט לאט
נגמרו האמון, הכבוד והביטחון שהיה לנו זה בזו וכשאלה נעלמו
לגמרי הגיעה הפרידה. פרידה קשה וכואבת. נפרדנו, איך לא,
במריבה. מרוב כעסי דרשתי ממנה שתעלם מחיי ולא תחזור, אמרתי לה
שאינני מעוניין בכל קשר עימה ושככל שתמהר להשלים עם המצב - כך
ייטב עם שנינו. לא נשארנו ידידים אפילו. לא דיברתי איתה מאז,
לא ביקשתי סליחה על הצורה המכוערת בה נגמר הקשר שלנו, שהיה אחד
הדברים הכי טובים שקרו לי, לא ביקשתי סליחה על כל הפעמים
שפגעתי בה ולא אמרתי לה כל כך הרבה דברים שרציתי לומר. והנה
עכשיו, חודשיים אחרי, כשאני עומד לעלות על המטוס שיקח אותי
הרחק הרחק מכאן אל החלום הכי גדול שלי, דווקא עכשיו אני חושב
עליה. אולי אני מתגעגע? אולי עודני אוהב? או שזו רק הבדידות
שמקשה עליי? אינני יודע. מישהו מסמן לכולנו לעלות למטוס, דודי
מניח ידו על כתפי ודוחף אותי קדימה בעדינות כמסמן לי להתקדם
ולהיכנס אל תוך המטוס. אני מביט בשדה התעופה בפעם האחרונה.
להתראות ישראל, ניפגש בעוד שבועיים. להתראות רכבות שלי,
להתראות בעוד שבועיים. להתראות אהובה שלי, להתראות בעוד
שבועיים. אני חוזר אלייך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש בי אהבה והיא
תפסיד...






שרוליק
ישראלוביץ'
בנאדם מציאותי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/9/04 10:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
משי סגול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה