|
נכתב ב93', במהלך שרשרת משברים אישיים.
כשאני קורא היום, הפרספקטיבה מאפשרת לי עומק
מסוג שלא היה מובן לי בעת הכתיבה.
וידעתי שאמצא נחמה
רק במקומות בהם לא אבקש אותה
והמשכתי ללכת
וחול הזמן כיסה את הכאב
ופרחים חדשים כיסו את חול הזמן
והפכתי לעלם המכה בגלים
וחותר לשלוה
ונשארתי קצת ילד
המביט אל הים
והאופק הוא קצהו
ונגע בי הזכרון
ולא ירפה לעולם |
|
|
הדרך הקצרה: אני
מביא לך את
הטלפון שלי ואת
לא מתקשרת.
הדרך הארוכה: את
מביאה לי את
הטלפון שלך, אני
מתקשר, אנחנו
מדברים, את
אומרת שתתקשרי
ואת לא מתקשרת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.