הלכה, היא, בשמלתה הלבנה.
כיונה צחורה הנולדת מחדש.
יפיפיה, פיה האדום הוציא חיוך והעיף אותו אליי.
אליי!
זכיתי באוצר טהור.
נעליה רקדו על השטיח מחול. פיזרו את האבל לצדדים.
הוא צפה. ראיתי זאת.
רגליי רעדו. שערה גלש למותניה ועיצב אותם מחדש.
נעצרה.
הביטה בי, ברוך ובתשוקה.
ידה השזופה התאחדה עם ידי.
הקדשתי את חיי, ביום הזה.
פניה האמיתיות השתקפו בחזיונותיי.
כעת, גופי שוכב לצידה, מאושר.
ונשמתי,
אצלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.