היא מחכה לאביר על הסוס הלבן
שיבוא, ינשקה ויקחנה מכאן.
היא מחכה לאביר על הסוס הלבן,
אך הוא בביתו שוכב מצונן.

היא קבעה עמו ברבע לשש
במעבר בין חלום מספר ארבע וחלום חמש.
שם, לעיני חברות אחוזות קנאה
תרכב עימו הרחק, לאיזו מדינה.

אך הוא בביתו, תפרחת על פניו
לוגם מכוס של תה ואדומות אזניו.
אומר, לצאת עכשיו לדרך אין טעם.
האבירים של היום, זה לא מה שהיה פעם.

וכך עוברים ימיה, חולמת בהקיץ
אותו חלום מוזר, הלוך ושוב תריץ.
וכך חולפות שנותיה, יושבת ומחכה
ליום שעוד יגיע, אז תחוש טפיחה רכה.
יאמר, שלום שמי נחום ואני הוא האביר
שלו חיכית כל כך.
גופה פנים יסביר.

אך אז היא תחייך,
תרפה גם את ידה
תרים היא את עיניה
תאמר לו, לא תודה,
ותלך לה,
לדרכה,
לבדה.