דפיקה נשמעה על דלת ביתה.
היא ידעה שהוא בא. הוא שאל אם אפשר לביקור קצר וחטוף, אליה
לצוץ.
תמיד גרם לה לריגוש, כשידעה שהוא בדרכו אליה. היא אהבה לראות
אותו. אהבה לשמוע את קולו, ולו רק לזמן קצר.
הפעם היא הייתה עסוקה, כשדפק על דלתה, אז היא השמיעה קריאה
מרחוק: "תיכנס, הדלת פתוחה!".
היא שמעה את צעדיו הקלילים במסדרון פוסעים לקראתה. היא עדיין
הייתה עסוקה, ישבה רתוקה לכיסא, רגליה לא זזות, אך כל גופה
דרוך לקראת רגע הפגישה איתו.
הוא יפה כתמיד, תמיר ושזוף, נכנס לסלון בידיים פרושות לצדדים,
מוכנות לחבוק את גופה. היא לא קמה לקראתו, לא יכלה, רק הסתכלה
עליו, פניו המחייכות אליה, עיניו זורחות למראיה.
הוא רכן אליה, חיבק את גופה הדרוך.
החיבוק המיוחל, היא נאחזה בו, לא הרפתה, הוא לחש לה באוזנה
מילות אהבה. חיבוקו הבוטח, חיבוקו האוהב, תמיד הצליח להמיס
אותה.
היא נשקה לו על שפתיו והסתכלה עמוק לתוך עיניו, שוקעת בצבען
הירוק. "התגעגעתי", היא אמרה, "התגעגעתי נורא".
חילץ את גופה מהכיסא, נשא אותה על כפות ידיו, לעבר חדרה הוא
פסע. היא חבוקה בזרועותיו, חובקת את צווארו, ראשה נשען על
כתפו, גופה רפה, נותנת מבטחה בכל גופה בידיו הנושאות אותה.
אנחה חמקה מפיה, היא אהבה אותו.
הוא הניח את גופה השברירי ברכות על המיטה, נשכב לצידה ידיו
מלטפות את עורה, את פניה היפות, את שערה.
לידו היא שכחה הכל, איתו היא לא דאגה, מתמכרת לתחושת ההנאה
שבמגע ידיו המלטפות, מתמכרת להרגשה, שהרעידה את גופה העורג
למגעו.
היא ברגעים אלו ידעה והרגישה שהיא אישה יפה, אישה נחשקת.
ולכמה רגעים היא אפילו שכחה, שכחה את היותה נכה.

היו להם דקות ספורות בלבד למפגש המיוחד. הוא היה צריך להמשיך
בדרכו.
האווירה ביניהם תמיד הייתה טעונה. הוא סחף אותה במגעו, גישש עם
ידיו מטה מתחת לשמלתה הקצרה.
היא הייתה כבר מוכנה, עכוזיה הערומים גמעו את עונג המגע. שם
למטה במשולש של ערוותה התחושה הייתה חמה ונעימה.
שם היא לא איבדה את התחושה, למזלה.
הוא הכניס את אצבעו עמוק לתוך חמימותה המחכה, מנשק אותה על
פטמותיה המזדקרות, יורד לאט לאט לפלג גופה התחתון, נשיקותיו
החמות מלבות את תחושת החום והרטיבות שבין רגליה.
לשונו האוהבת ליקקה אותה באמנות, הוא גמע אותה בשפתיו, הוא מצץ
את דגדגנה.
אצבעו ממשיכה לשחק בתוכה. היא נרעדה.
ידו הקרובה לשפתיה חנקה את צעקותיה, מיצי גופה יצאו בעוצמה,
היא גמרה, כל כך נהנתה.
הוא סובב את גופה והשכיב אותה על בטנה, נשכב על גבה, זכרותו
הזקופה נצמדת מתחככת לעכוזיה.
לא ארך הזמן, עוצמת המפגש עוצמת החוויה, הוא ביקש את אישורה
ועוד לפני שקיבל את תשובתה היא הרגישה חמימות פושה על גבה. הוא
פרק את מטענו בתוך מכנסיו.
הם הסתכלו אחד לשני בעיניים, מבינים שחשמל זורם ביניהם, חיבוק
אחרון לפני הפרידה, הוא הרים אותה חזרה, הניח אותה בכסא
הגלגלים והוליכה למקומה הראשון, בסלון.
נפרד ממנה בחיבוק נוסף ובנשיקה, והלך.
היא ידעה, שעד הפעם הבאה, היא תזין את עצמה בזיכרון המתוק של
חווית המפגש.
באותו היום היא הייתה אישה בכל גופה ונפשה.
באותו יום היא לא היתה נכה.


29 ביולי, 2004