אין לי כוח לנשום, תן לי את הכוח לחלום.
אני רוצה להיות שם - במקום המושלם
שממנו שכחתי כשעזבתי אותם.
ראיתי אותם מרחוק, לא הפסקתי לבהות,
רציתי לחזור, אך סונוורתי קלות.
לא יכולתי לראות שזה המקום אליו אני שייכת,
צריכה להפסיק כל הזמן ללכת.
נוטשת, בורחת - לא יודעת ממה, פשוט נשארת בתזוזה עקבית
שגורמת לי לאבד כל הרגשה אנושית.
עזבתי משפחה, חברות, אהבה,
אך לא פחות חשוב, עזבתי אותך.
שיערך השחור ועיניך הכחולות עוד חקוקים בזיכרוני
כאילו רק אתמול עוד שכבת לידי.
אהבתי אותו, אהבתי את כולם,
וכעת משחזרתי הם עדיין נמצאים שם.
מביטים בי, אוהבים, מבינים
כאילו לא ראו אותי זה עשרות בשנים.
הם ניגשו אלי, מחבקים, מנשקים -
זה הדבר אליו השתוקקתי אחרי כל המסעות והחיפושים.