הכל פתאום כל כך מבולבל
כמו ענן שחור שמכסה את העיניים
שאוטם את האושר, שלוקח את החיים
והשמש, לפעמים שולחת קרניים
והן חודרות דרך הענן השחור
אבל השחור גובר, נראה כאילו תמיד יגבור
מן תקופה כזאת שנראית ללא מוצא
מן תקופה שהורסת את כל האושר שנבנה
מן רגע שבא לבכות שבא להוציא הכל
אבל בלי שיראו בלי שישאלו
כי אין הסבר, אין תשובה
זאת פשוט מן הרגשה
והדמעות רוצות לצאת
רוצות לצאת ללא סיבה
כל הבלבול, החוסר ידע
הרצון לתשובה, והפחד, שלא תגיע
הכל פשוט סובב סביב
וכל דבר שאעשה, יחזור הענן להכאיב
מתי תלך כבר אותה הרגשה?
אותו ענן שחור שמסתיר את השמחה
כל כך הרבה מחשבות
כל כך הרבה שאלות
ואין לי תשובות
כל כך הרבה בלאגן
ואין מי שיעזור
אין מי שיבין, שיהיה כאן
והבלבול שלא נגמר
שאין לו סוף, ולא נפתר
ומתי הבלבול הזה ילך?
מתי כבר יגמר?
מתי הענן השחור הזה יתמוסס?
ויעלם, ולא יחזור יותר?
מתי אחזור לחיים השקטים שהיו אי שם?
והאם כל המחשבות בראש יעלמו מעצמן? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.