אלי אור / אזכור |
את מרחב השדות
ביער סוכך
טופפו כפות רגלינו.
את פריחת הקמה,
את תכול המרחב,
האוויר הצלול
והעב.
רווי דלותי הגואה
כיתום אלקט
שכחה ופאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|