[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מנחם נכנס הבייתה, פותח את הדלת בעייפות. הוא העלה אור צהבהב
ומצמץ. כואב לו הראש. התמונה שנגלתה לפניו הייתה מוכרת - על
הספה היו מונחות באי-סדר כל החולצות שלבש בשבוע האחרון. מחר
תבוא העוזרת, אולי תעשה כביסה. על השולחן בסלון הייתה צלחת עם
שאריות פיצה מאתמול, הגבינה המותכת נעשה קשה ומשכה זבובונים
קטנים ורעשניים. הטלויזיה ששכח לכבות בבוקר דלקה על ערוץ חמש,
מראה משחק ישן, מונדיאל 98. גם התסריט היה ידוע מראש. חולץ
נעליים, חולצה - היי הופ! בדיוק איפה שהמשובצת של שלשום מונחת.

רדבול, אולי משהו יותר חזק, מרטיני טוב... או, ככה. מתיישב
בשקערורית שבספה וצופה בחוסר עניין מוחלט במסך.
מולו, על השידה, הייתה תמונתה של תירצה עם אספי בבר מצווה. כזה
ילד יפה שהוא היה, נאנח מנחם בגעגוע של סבתא פולניה.
העובדים במשרד לא יכולים לנחש שזהו מנחם שלהם, שמפלרטט עם כל
המזכירות ארוכות הרגליים ומנחה ישיבות בסמכותיות גברית. גר לו
בדירה מסריחה באלנבי, ומעביר את הערב בצפייה בערוצי פורנו.
זה היה הסוד של מנחם.
זה לא היה אמור להיות כך. הוא לא תכנן את זה כך. כשתרצה שלו
מתה בתאונת שרשרת קטלנית בכביש הערבה, וסחפה איתה את אסף לתהום
המלנכוליה, הוא הבטיח לשמור על עצמו. לא בכה בהלוויה, צחק עם
החבר'ה מהמילואים בשבעה, ובלב חשב איך הוא יעמוד על הרגליים
ויתאושש. ימצא איזו פרגית צעירה לחמם את הלילות הקרים בכנען,
ו...הוא יעמוד בזה. הוא ואסף. שניהם.
טוב, במציאות זה לא היה כך. הם לא בדיוק שיחקו בייסבול ביחד,
או השיקו בירות ודיברו על בנות. לא דברי 'אבא ובן'. אסף פשוט
לא היה הטיפוס. הוא היה נקבי, מופנם וסגור. תרצה הייתה אולי
היחידה שהצליחה להגיע אליו.
כעבור שנה הוא נמצא מת לרגלי הר קטמנדו. מנחם נאבק במחשבה
שאספי שלו לא היה מסומם, לא לקח פטריות, או שאף מסיגריות
מגולגלות. זאת הייתה תאונה. בדיוק כמו תרצה שלא חצתה את
הנתיב השמאלי בזמן.  ושוב - אותו הסבב של ההלוויה, השבעה,
ההבטחות לעצמו. ראבאק, אני אעמוד בזה, זה לא סוף העולם!
הוא תרם את הבגדים של אסף ותרצה למוסדות צדקה, את האלבומים דחף
באיזה ארון ישן למעלה, הוא החליף אפילו את המזרן של המיטה,
ועכשיו יש לו מזרן אורתופדי עם קפיצים וריח של חנות, לא ריח של
שאנל. הבושם של תרצה. רק תמונה אחת נשארה - אספי ותרצה בבר
מצווה. תרצה עם שמלה מעומלנת, כחולה ויפה, ואסף עם מבט מתוק כל
כך, וז'קט מכופתר. תמונה ששידרה כל כך טוב את האידיליה
המשפחתית שלהם. תרצה ואסף, תמיד ביחד. הוא בחוץ. לא בתמונה.
אולד פאשן.
צחוק הגורל, ודווקא הוא נשאר בחיים, אחרי שהם קברו את החיות
שלו במשך 20 שנה.
הוא נשאר. סרקסטי, אטום, ציני, מריר. אבל נשאר. טוב, זה מה יש.
אנשים תמיד התפעלו מהיכולת שלו להתגבר על זה כל כך טוב. איך
הוא לא בוכה, איך הוא מדבר על תרצה בגעגועים אך לא באובססיה,
איך הוא לא מתמכר לסבל וליגון, ממשיך בחייו, כל הכבוד, באמת.
אבל עכשיו הוא הבין שהוא בעצם לא התגבר על שומדבר. הוא פשוט
דחף את אבל לתא קטן במוח, בדיוק כמו שעשה עם האלבומים.
מנחם קם בכבדות מהכיסא שלו. הוא הופתע שלא נשארה בו טיפת
געגועים או צער על גורל תרצה ואסף. הוא קבר את זה עמוק מדי.



למחרת הוא קם מהספה, עם שאריות של קליפות גרעינים וראש מתפוצץ,
לקח 2 אספירין ולבש את החליפה שלו. בדרך הוא עצר ליד דוכן
נקניקיות וצ'יפס, למרות הלחץ-דם. עמדה שם נערה, אולי בחורונת,
עם כובע מצחייה אדום וחיוך לבן. "כן?" חיוך מקסים. "נקניקיה עם
חרדל, ו-שקית צ'יפס בבקשה." הוא הסתכל בה מזווית עינו בזמן
שלקחה במלקחיים את הנקניקיה מהסיר הרותח, איך ארזה באצבעות
מיומנות וארוכות את הצ'יפס בקופסא קטנה. "הנה הצי'פס שלך,
והנקניקיה." היא הושיטה לו את החבילונת וקצות אצבעותיהם נפגשו.
היא חייכה חיוך רחב, ואחרי שנתן לה שטר ירקרק של עשרים שקל,
היא אמרה בחביבות שאליה התגעגע כל כך: "שיהיה לך יום טוב
ומוצלח." בדיוק כמו שתרצה נהגה להגיד לפני שעזב לעבודה.
כשהוא פנה משם, הוא הריח את האצבעות. בצל, נקניקייה ושמן...
מין ריח מוזר כזה, מעורב בריח גוף נשי. "היי!" קראה אחריו נערת
הנקניקיות, "העודף שלך!" מנחם הסתובב, וקצוות השיער שלו נפלו
על עיניו. "תשמרי אותו לעצמך!" קרא ונופף לה לשלום. היא נופפה
לו בחזרה. הוא חייך לעצמו והידק את החבילה ללבו, תוהה מתי
הרגיש אי פעם חי כל כך, נערי ושובב, כמו עכשיו. הוא פיזם לו את
"I FEEL GOOD" וחייך לאישה בהריון שעמדה בתור לאוטובוס. כשהדף
את דלת המשרד בתנופה חשב שאולי בכל זאת הוא ישאב היום קצת אבק
מהדירה, יקנה כלב, או ייצא לסיבוב רגלי. אבל רק אולי.  







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני עברתי את
הכל, אפילו קולה
בלי גזים כבר
הזריקו לי.





אחת שמרגישה כמו
עכבר מעבדה


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/9/04 4:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיני על הבמה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה